יש משהו משותף לכל הדתות המונותאיסטיות מלבד חוכמת הקבלה שפשוט לא מסתדר עם ההיגיון הבריא, אולם איך שהוא במשך שנים רבות אנשים המשיכו להילחם, למות ולחיות למען אותו הדבר בדיוק.
זה אפילו אירוני שמה שאמור לאחד את האנושות כולה הוא זה שפילג אותה במשך כל אותן השנים...
אני מדבר כמובן על הבורא, בלי להיכנס לוויכוח על צידקת הדרך של אף אחת מהדתות המרכזיות המאמינות בו (יהדות איסלאם או נצרות).
ניתן לקבוע בוודאות שהמשותף ביניהם הוא הניכוס של אהבת הבורא לאותה הדת, כאילו שאהבת הבורא זה משהו מוגבל ותלוי במעשיו של הנברא...
אותם הדתות רומסות באותה הזדמנות את זכות הקיום של אלו הבוחרים לחשוב אחרת, אחת מהן אפילו הגדילה לעשות וקבעה שהריגת בני דתות אחרות היא מצווה המעניקה כרטיס כניסה לגן עדן.
אך האם ניתן לומר שהבורא "שונא" את אותם "כופרים"?
האם יש מצב שבו אבא שפוי בדעתו ישנא את בנו? רק משום שבחר ללכת בדרך אחרת מדרכו שלו? ואם כן, האם זה אומר שהוא רוצה במותו של הבן?
לכן ניתן לומר שיש רק דת אחת אשר כלל אינה מוגדרת כדת אלא כדרך חיים, המעניקה זכות קיום בסיסית לכל בני האדם באשר הם.
המקובלים אומרים שעד גמר התיקון יכול ואף צריך כל אדם להישאר בדתו שלו עם כל המנהגים שהורגל בהם מגיל צעיר, אך חשוב עם זאת לזכור שאלו מנהגים ולא מצוות שלפיהם נשפט האדם בסוף ימיו כמו שנהוג לחשוב.
אם רק נוכל להפיץ לכל העולם את המסר הזה, את בשורת האהבה הלא תלותית של הבורא כלפי בניו באשר הם, אז כבר לא יהיו "כופרים" ו"צדיקים" ונוכל למוטט את היסודות שעליהם עומדות כל המלחמות והמחלוקות בעולם.
כמה נפלא זה יהיה להיפטר מרגשות האשמה שאותם מטיפים דתיים זורעים בנו על-מנת לשרת את האינטרסים הפרטיים שלהם, מאותה השנאה שדורנו חונך לקבל כעובדה.
כמו שההיפך משחור הוא לבן, כמו שההיפך ממואר הוא חושך כך השונה שלי הוא השונא שלי... ואני שואל על מה ולמה?
כי הרי זה אבסורד לחשוב שרצון האל הוא להרוג איזה אדם ואת אותו הרצון הוא לא יכול למלא בעצמו שהוא צריך שאיזה מטיף יגיד לאיזה מאמין פאנטי שיקח את החוק לידיים ויעניש בשמו של הבורא...
אותו הבורא שחצה את ים סוף על-פי גרסת כל הדתות...
