ההכרה כי מדינת ישראל היא מדינת חסות וממשלת ישראל היא ממשלת בובות בשליטה אמריקנית, הופכת לאט, אבל בטוח, להיות נחלת רבים במדינת ישראל. התנהלותו של ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, היא התנהלות של בובה, בובה ביבי.
יריקות מתמשכות בפני המדינה
ממשל הנשיא אובמה לא מהסס להפגין את יחסו למדינת ישראל ולממשלת ישראל כמדינת חסות בזויה. תמונת הנעל הבוטה שמונחת מול פרצופו של ביבי - תמונה שהופצה ברחבי העולם - היא אמירה סמלית בוטה שאומרת: 'אני מזלזל בך ביבי, אתה סנג'ר שלי, אתה תעשה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאני אומר לך לעשות'.
ההדלפות מחדרי הבית הלבן על ההתייחסות הבוטה לביבי, היציאה "לאכול" באמצע הפגישה עם ביבי, השארתו לבד כדי ש"יחשוב" המום בחדר - כל אלו מחזקים תחושה זו.
ונעבור מתחום התחושות לתחום היותר פרקטי; פירוק ועדות בניין הערים המקומיות בירושלים, בעקבות "היעלבותו" של
ג'ו ביידן על כך שאושרה בנייה של 1,600 יחידות דיור ברמת שלמה - הפסקת הבנייה בירושלים במקביל ל"הקפאה" - מצביע על קבלת עול מלכות שמים על-ידי ביבי. ביבי הפך להיות בובה ביבי. נכון, ביבי משחרר מדי פעם נאומי ביביריון, אבל כולם יודעים שאלה נאומי סרק טיפוסיים. שיהיה ברור, הודות להתנהלותו של ביבי אנחנו מדינת חסות בדיוק כמו שהייתה דרום וייטנאם - כלי שמנצלים וזורקים לכלבים.
הצהרתו הבוטה של אד קוץ', כי אובמה לא יהסס להשליך את מדינת ישראל מתחת לאוטובוס נוסע כדי להשיג את מטרותיו, מתארת בדיוק את הדרך בה מתנהגת ארצות הברית למדינות כאלה.
צוברי ההון לעת צרה
ובמדינת חסות, בדיוק כמו במדינת חסות, השליטים לא שולטים, אלא מתנהגים כמו שודדים בכספת של בנק, חוטפים מכל הבא ליד, עד להתפקע. אין אינטרסים המדיניים, מהפרי הרקוב צצות התולעים, שחיתות קשה וריקבון שלטוני.
התחושה היא, שהממשל הישראלי, שריו, פקידיו הגבוהים ויועציו מתעניינים פחות ופחות בנו הישראלים, ואנשי המערכת השלטונית נוהגים בדיוק כמו מנהיגי דרום וייטנאם בסוף דרכה - היינו, צבירת הון אישית - כדי שבעת ההתמוטטות הסופית ירווח להם ולמשפחתם.
פעם חשבתי שהשמועות על כך שברק, בזמן שכיהן כראש ממשלת ישראל, העביר את קטע הים עתיר בארות הגז מול אשקלון לשליטת הרשות הפלשתינית, בתיווכו של מרטין שלאף, בעבור חופן ענק של דולרים, הן רק שמועות. היום אני כבר לא יודע מה לחשוב... מאות המיליונים ששולט עליהם ברק, עושרו המופלג של ביבי והתעשרותם המהירה של רבים אחרים, הם סימפטום קשה של מחלה סופנית.
מדינה לא-מטופלת
מאידך-גיסא, מוזנח לחלוטין הטיפול בבעיות מעיקות, מדיניות, כלכליות ופנימיות. תופעת ההסתננות המאסיבית של אפריקנים לישראל והפיכתם של אזורים רבים בערים לחממות פשע ללא כל טיפול, לא מעניינת את בובה ביבי, הוא כנראה מ-פ-ח-ד להתעסק עם הלובי השמאלני "ליברלי" שרוצה להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. אין ספק כי המסתננים, שרובם הגדול מוסלמים, יהפכו בשנים הבאות לפלשתינים, בדיוק כמו תושבי ג'יסר זרקא שרובם שחורים והגיעו אף הם מאותם אזורים.
בעיות רבות נוספות לא זוכות למענה של ממש, כמו שוד האדמות בנגב, גניבות חקלאיות, פשע, שחיתות כלכלית בכל המגזרים הציבוריים, עוני גובר, חינוך הנעשה עלוב משנה לשנה ועוד. וכמו שאמר פרידריך ניטשה: "כשאליטה חשה כי היא עומדת לאבד את השלטון, היא מוכנה לחבור לגרועים שבאויבים כדי לשמר את שליטתה".
פרשת החיילת-המרגלת מציינת סימפטום שבו אליטות מאמצות אידיאולוגיות אנטי-יהודיות או אנטי-ישראליות. הקרן לישראל חדשה, שתומכת בגופים שמטרתם חיסול היישות היהודית בישראל; האידיאולוגיה האנטי-יהודית בה נוקטים גופי שמאל רבים; התנהלותו של בית המשפט העליון עם האוריינטציה ה"נאורה" שלו - הם רק סימפטום של מדינה בקריסה.
מתי נתחיל לנהוג כמו מדינה נורמלית? אף אחד לא היה קונה את נאומי הבולשיט של ביבי. איפה הקבלות והביצוע בשטח? - היו שואלים. כאן בישראל, עולם כמנהגו נוהג, ביבי מרביץ נאום פופאי ובטוח שהישראלים הטיפשים אוכלים את הבולשיט.
