קראתי על דפי בימה זו פולמוס הדן בניסיונו של מנחם בן לדרג את משוררי ישראל. אבל הניסיון הנואל והנלוז לדרג את משוררי ישראל נידון מראש לכישלון. משום ששירה אמיתית אינה ניתנת כלל לדירוג ולמיון. שירה אמיתית באה ממקום היודע את כוח השפה. ומי ממשוררי ישראל כיום, ואפילו מקום המדינה, יודע ומכיר את כוח השפה העברית, המחוללת כל יום בפי דובריה?
לא בכדי נקראה העברית שפת הקודש. התנ"ך נכתב בשפה הזו, וגם הגמרא, התלמוד והמשנה. הנביאים שוררו בשפה הזו, ועיצבו לנו את עולמנו.
האם מישהו כיום, כאשר הוא בא לכתוב משהו בשפה העברית, מבין איזו שפה הוא מחזיק בידיו, מה הכוח שלה, מה משמעותה, ומדוע היא באה לעולם? כל אחד מאתנו, כאשר הוא מתכוון לכתוב משהו בשפה העברית, צריך לגשת אל השפה הזו בחרדת קודש, כי שפת קודש היא.
זו השפה האוניברסלית שדיבר בה כל העולם לפני מגדל בבל. זו השפה שניתנה לכל האנושות כדי שתוכל לחבר את עצמה לעולמות העליונים ולהיות בוראת של עולמה ושל גורלה. זו השפה שנקראת "עברית" מכיוון שיש בה הכוח להעביר אותנו מהממד הפיזי אל הממד הרוחני.
רק מכיוון שבני האדם לא השכילו להשתמש בשפה לצורך שעבורו היא נוצרה, והשתמשו בה כדי לטפח את האגו שלהם, בלבל הבורא את שפתם לשבעים לשון, ומאז שקעה העברית אל תהומות הנשייה, יחד עם האור הגנוז, מחכה לאלה שידעו ויבינו את כוחה האמיתי ויגאלו אותה מייסורי שביה.
לכן, אם מישהו היה שואל אותי מי הם המשוררים המועדפים עלי, הייתי מציינת שמות אחרים. ולא הייתי מדרגת - כי אין דירוג בשירה. כל אחד תורם לאוצר השירה כפי רוחו ויכולתו.
אני הייתי מציינת את משה רבנו, את דוד המלך, את שלמה המלך, את דבורה הנביאה, את מרים הנביאה, את חנה אם שמואל, את ישעיהו הנביא, את ירמיהו הנביא, את יחזקאל הנביא, את תרי עשר הנביאים - הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, מלאכי, וגם את דניאל הנביא.
ובבואנו כולנו היום לקחת עט ולכתוב, או להקליד על המקלדת ולראות את האות העברית הכתובה על המסך, עלינו לזכור את מקור העברית, את כוחה, את משמעותה ואת מטרתה. כי אם לא נעשה כן, אנו חוטאים לקודש.
