לבוגי ובני, שלום. יש לכם רקורד של שומרי סף על זכויות העם היהודי בירושלים וביהודה ובשומרון, ועתיד מאות האלפים שביתם שם. הציבור הימני, נדהם ומתוסכל, השלים עם גזירת ההקפאה לא מעט בגלל הבטחתכם שהשיתוק הוא זמני בלבד. בישראל העייפה מבגידות ושקרים הצטיירתם, שלא כאחרים, כבעלי עקרונות ויושרה. אל נא תאכזבו גם אתם.
אחרי שחלפה פחות ממחצית תקופת ההקפאה כבר גלוי לעין, שחותמת הכשרות שהענקתם לה הייתה טעות קשה. הכניעה לדרישה הראשונה גררה דרישות נוספות, שבגלל הכניעה הראשונה עוד יותר קשה לסרב להן. סיום ההקפאה ייתקל עכשיו ביותר התנגדות מאשר אילולא הייתה הקפאה מלכתחילה. כבר היום מציב ח"כ דנון לראש הממשלה שעון חול שגרגירו האחרון ייפול ב-26.9 - מחשש שמא יחזור בו מדיבורו. ויש שכבר מעלים שאלה מתחסדת, איך יעלה על הדעת לחדש בנייה בהתנחלויות וגם לנהל מו"מ? ובעלי מוסר אתרוגי כבר עשו מההקפאה "אי יווני", שבגללו מצווה להפוך אמת לשקר, אור לחושך.
האם ייתכן שאתם, שהודות לתמיכתכם עברה הגזירה הזאת, הייתם תמימים?
כאשר חתם נתניהו על שטר הריבונות הפלשתינית על-חשבון זכויותיו המקודשות של העם היהודי, אתם נתתם לכך את הסכמתכם. כמו כולם חשבתם: "הכל דיבורים". המבינים אתם עכשיו, שגם זה היה משגה חמור, עכשיו כשהשריף האמריקני בא לגבות את השטר ודורש מסירת חלקים משטחי C, אותם המסדרונות הצרים שנותרו בין היישובים, וחלקים מצפון ים-המלח והבקעה? האם שכחתם, שחתימה ערבית כתובה על הקרח, בעוד כל חתימה יהודית נגבית על-ידי השיילוק הגויי עד טיפת הדם האחרונה?
אחרי ההכרה בפלשתין ואחרי הקפאת ההתיישבות חולל אובמה את הסקנדל המלאכותי סביב ירושלים והנשיא פרס, כאלו באקראי, שחרר את צמד המילים "שכונות יהודיות" שבהן - הבטיח - לא תהיה הקפאה. מיד אחריו הכריז גם נתניהו חגיגית, בניפוח חזה ובפוזה של גיבור, ש"בשכונות היהודיות" ימשיכו לבנות. אלא, שמתחת ל-"הן" לשכונות היהודיות טמון המוקש של ה-"לאו" לכל בנייה יהודית מחוץ לשכונות האלה. מה זה, אם לא חלוקת ירושלים לפי תוכנית-קלינטון: השכונות היהודיות ליהודים והערביות לערבים? האם גם לכך, בני ובוגי, נתתם את הסכמתכם? או שמא פשוט לא שמתם לב?
להתנהלותו הטראגית של נתניהו יש גם צד קומי. שניים תובעים בית, כל אחד לעצמו. לפתע קם האחד וצועק: אבל את שעון שלי לא תקבל! יריבו, שהשעון כלל לא היה בראש שלו, דורש עכשיו גם אותו, ועוד איך! הסוף? האחרון יקבל את הבית והראשון יכריז על "ניצחון": השעון נשאר אצלו...
הכרת "יהדותה" של המדינה אף פעם לא נחשבה בעיה. ראשית, משום שחתימתם אינה שווה את הנייר, ושנית - לשם מה נחוצה לנו בכלל "הכרתם"? אלא מאי, הואיל ונתניהו דורש לפתע הכרת בד"ץ ערבי ביהדותה של ישראל, הצד השני כמובן מסרב. בסוף, נתניהו ינצח. הוא ייתן ארץ ויקבל..."הכרה".
וגם בירושלים כך. בכל הסכמי הפנטום של ביילין - הג'נבות למיניהן - השכונות היהודיות בירושלים היו מלכתחילה מחוץ למחלוקת. "דרישתן" כעת על-ידי נתניהו עלולה להיגמר בכך, שהערבים יקבלו את ירושלים ההיסטורית, ונתניהו יציג לראווה הישג: רמות, גילה וארמון הנציב לא נמסרו לערבים...
שומרי הסף שלנו: מדי פעם כדאי להסתכל אחורנית ולבדוק, העוד נותר על מה לשמור, או שמא - כבר הלך הבית.
