"אולי אני טועה. הלוואי שאני טועה. אבל מה אם אני לא טועה?" - "תפס" אותי המשפט הזה של יעקב שרת, המופיע על הכריכה החיצונית של ספרו "מדינת ישראל לבית אלטנוילנד איננה" וכן מספר פעמים בגוף הספר.
אודה, שמאוד הייתי רוצה לכתוב לכתובתו של יעקב שרת: "אדוני היקר, טעית!!!", אך אינני יכול להיות עיוור לגבי מציאות שנכפתה עלינו בעקבות אותם ימים של כוננות בחודש מאי, טרם מלחמה, ובעקבות המלחמה בחודש יוני לפני 43 שנים.
בכאב רב לא נותר לי אלא לכתוב שיעקב שרת לא טעה בניתוח המציאות בכותבו בעמודים 110-109:
"הפליטה-הגרוּשה-הגולה הערבית של מלחמת 1948 לא התפוגגה באויר, לא נעלמה מעל פני האדמה. היא קיימת ורוחשת ותוססת, חושבת וחולמת... זכרונה הלאומי אינו לוקה... תנו לה כבוד עצמי... תנו לה שליטה ריבונית על פני שטח, פיסת בירה, מושב באו"ם, אחריות לביטחון, לחינוך, לבריאות... היות עם ככל העמים, שתתנסה, שתתמודד, שתטעם טעם של עצמאות על מעלותיה ועלויותיה...".
יעקב שרת מודע לעובדה שלעבר הדרישה הנחרצת שלו יש מהלכי אימים: "זה מסוכן! הם ירצו את יפו... זה הסוף שלנו...". לעברם הוא כותב באומץ רב שפסילת האפשרות לקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל זו בחירה של
"מלחמה על תוצאותיה הבטוחות בהרוגים שלא יהיה להם תחליף, בפצועים שלא תהיה להם ארוכה... המלחמה הבאה, גבירותי ורבותי, הורים שכולים ואלמנות ויתומים ובעלי מום גוף ומום נפש וכל אלה מביניכם, ששרידי גויותיהם יצמיחו פרחים יפהפיים סביב לוחות אבן אחידים בגנים הציבוריים השוקקים ביותר של מדינת ישראל...". מילים קשות. חזון קשה. המקטלג את הכותב, לצערי, כעוכר ישראל.
יהיו מי שיאמרו יעקב שרת טועה, יהיו מי שיאמרו הוזה, יהיו מי שיאמרו משוגע. אני מבקש להזכיר לקוראים שבהיסטוריה היהודית כבר אמרו משוגע איש הרוח לעברו של מי שחזה חורבן, כתוצאה ממהלכים של הרפתקנות מדינית רוויית קנאות משיחית הרסנית. הניסיון המצער מוכיח שצדק דווקא "ההוזה", שלכתובתו אמרו: "משוגע ומתנבא ונתת אותו אל המהפכת ואל הצינוק" [ירמיהו כ"ט, 26].
אינני רואה ביעקב שרת משוגע איש הרוח גם כשהוא כותב את המילים הקשות:
"לכן אני אומר מדינת ישראל כבר איננה. היא על תקן בינתיים. הגשר מתמוטט. הרכבת נוסעת במהירות מואץ, ואחת דינה לצלול תהומה...".
כדי להציל את ישראל מהתהום, חובה עלינו להשתחרר מהעננה המשיחית שהשתלטה על מהלכינו המדיניים. אנחנו חייבים לאזור את כל הכוחות להקמת שתי מדינות לשני העמים. ירושלים המערבית בירת מדינת ישראל וירושלים המזרחית בירת פלשתין. אנחנו חייבים להפנים את הפתרון של שתי בירות בירושלים.
