פעם הם היו שבועוני-חדשות לדוגמה. כאלה שזכו לתהילת-עולם ולתפוצת-ענק ברחבי תבל. עכשיו הם מתקשים לשרוד, גוססים ומאיימים לעבור מן העולם. המדובר ב"אקספרס" הצרפתי וב"ניוזוויק" האמריקני - שני שבועונים פופולריים גם מחוץ לארצותיהם. בעבר הלא-כל-כך-רחוק הם עדיין נמנו עם הידועים והמשפיעים שבקרב כתבי העת. בעת הזאת הם מצויים על סף פשיטת-רגל, מוצעים למכירה, אלא שבינתיים אין להם קונה המוכן להכניס ראש בריא למיטה חולה.
נפילתם של "שני הגדולים" היא ראייה נוספת לשקיעתה המתמשכת של העיתונות הכתובה. הכל בעטיים של האיגודים המקצועיים, שאינם ששים לקצץ בעלויות גבוהות מדי, ובשל הקוראים שמעדיפים את האינטרנט והטלוויזיה החדשותיים יותר.
כדי לשרוד, לא מהססים המגזינים אפילו לפנות למכנה המושמץ והנמוך ביותר. במקום דיווחי העבר, שהיו מבוססים על תחקירים מעמיקים, יש בהם עכשיו סנסציות צהובות והם נראים יותר ויותר כמו אותם מגזינים זולים המחולקים בחינם בסופרמרקטים.
מפלה ושגשוג
מסתבר שדווקא אחד הנכסים הגדולים של ה"ניוזוויק"- תפוצה של שני מיליון קוראים - לא עמדה לו והייתה בעוכריו. הכל בשל עלויות גבוהות ומנגנון מנופח מדי. לעומתו, ה"טיים מגזין", השבועון האמריקני המתחרה והמוביל, מצליח בינתיים לעמוד על הרגליים רק תודות לקיצוצים שדאג להנהיג בכוח האדם שלו ובתפוצתו העולמית. מכל מקום, בשלב הנוכחי הוא שורד ואינו מצוי בסכנת סגירה או מכירה. מעל לכל הוא קנה את עולמו בזכות כתבת "איש השנה" שלו, שזכתה תמיד לתהודה רבה בחדשות העולמיות. אף שהעסיק בעבר כתבים ישראלים, כמו דודו הלוי ו
רון בן-ישי, הוא מעולם לא הצטיין בעמדות פרו-ישראליות, להבדיל מה"ניוזוויק", למשל, שגילה אהדה רבה יותר לארץ.
אמנות השכתוב
להצלחה לא-מבוטלת זוכה, בינתיים, גם "דר שפיגל" - שבועון החדשות הגרמני המוביל, הגדול מסוגו באירופה ורב ההשפעה בה. שמו של המגזין, שהתפרסם במיוחד כמחולל-שערוריות, יצא לפניו במיוחד בשל חשיפת שחיתויות פוליטיות. עם זאת, הוא מעמיק יותר מאחיו האמריקנים וידוע בזכות שפתו הייחודית והאקדמית. מאז ומעולם היה ה"שפיגל" פרו-ישראלי ובין היתר לא היסס להעסיק, ככתבו בישראל, את רולף שלוס, עיתונאי ניצול-שואה, ששרד את הבלתי-יאומן בתקופת השואה.
אבל האינטלקטואלי שבין שבועוני החדשות הוא, עדיין, ה"אקונומיסט" הבריטי, הממשיך לצמוח ולשגשג והנחשב, בצדק, לאחד המגזינים המשפיעים ביותר בעולם כולו. הוא מצטיין בניתוחיו לעומק ולמרות שמו, הוא איננו שבועון כלכלי גרידא, אלא שבועון-חדשות ואקטואליה כללי.
מה שמבדיל את שבועוני החדשות העולמיים מן העיתונות הרגילה היא העובדה שמאמריהם אינם חתומים. כל כתבה המתפרסמת בהם היא מערכתית לכל דבר, מייצגת את עמדת המערכת בלבד ולא את עמדת הכותב. גם אמנות השכתוב, שבה הם מצטיינים, מייחדת את שבועוני החדשות מיתר העיתונים: הם ניחנו בניסוח תמציתי מובהק, המסוגל להכיל במאה מילה את מה שעיתונים אחרים מורחים באלף. אין זאת אלא עיתונות לשמה, והלוואי עלינו!