ויסלחו לי כל רואי השחורות ורודפי המדנים, אבל אני אוהב במיוחד את התסיסה הרותחת המיוחדת האופיינית כל-כך לעיר הזו, קרועת העימותים והמחלוקות הקשות. לייהד את העיר, לדאוג לתושביה הערבים, להקים גדר ביטחון, להרוס את הגדר, לדאוג לשטחים ירוקים, לשמר אתרים ומבנים עתיקים, לבנות, לתעש ולפתח מקומות עבודה, להשוות את זכויות התושבים היהודיים לאלה של הערבים בבנייה, בהריסה, בעלייה להר הבית ובתפילה שם, להרבות אירועי תרבות, לשפר את החינוך, לדאוג לרווחת הנזקקים, האזרחים הוותיקים והגִמלאים. ומה לא.
אפילו המבקרים החריפים ביותר ייאלצו להודות, אם ישוו את מה שהיה בעיר לפני שנה לעומת מה שמתרחש עכשיו, שראש העיר
ניר ברקת עושה המון למען כל אלה, ולפי כל הסימנים, בדרך החכמה והעקבית בה הוא מתנהל, נראה שצפויות לנו עוד לא מעט בשורות טובות מרנינות.
ותאמינו או לא, אבל העיר ממש לא הולכת ומתחרדת, כפי שמנסים להפחיד אותנו ומוציאים בזה דיבת העיר רעה ללא כל בסיס. ובאותה מידה גם ממש לא נכון שהעיר הולכת והופכת "שחורה" יותר כמאמר פובליציסטים מסוימים שהיו מזדעזעים קשות ויוצאים מגִדרם אילו היה מישהו משתמש בביטוי כזה כלפי ערבים למשל.
אין מה לדאוג. כולנו בעיר הזו מסתדרים עם כל הניגודים הללו - חרדים וחילונים, דתיים ואנטי-דתיים, סטרייטים וגאים, אורתודוכסים ורפורמים. כולם אנשים טובים הרוצים בטובת העיר, והתוצאה תהיה בסוף משהו באמצע, פשרה, כמו תמיד, ונמשיך לחיות אחד עם השני או לצד השני. מה שמעניק את הנופך המיוחד הזה לעיר הקסומה והרותחת ביותר בעולם, בימי ירושלים של הירושלמים בכל יום ויום שלפני ואחרי יום ירושלים.
