יש מאמרים מזיקים - וזה אחד מהם. אני מודע לכך. עצם פרסומו מצמצם את סיכויי נבואותיו להתגשם. אז למה אני בכל זאת שולח אותו לדפוס הווירטואלי? כמובן, מתוך ציפייה שהשפעתו המעשית קטנה. אבל אם אלא הם פני הדברים - למה בכלל כתבתי אותו? רק השד יודע.
בראשית דברי אטען: לא כדאי למועמדים לפרס נובל לשלום לבנות על מרוץ 2012. על-פי התסריט הבסיסי, הפרס כבר משוריין לנתניהו ולאבו-מאזן, או, לחילופין, לנתניהו ולאסד, או אולי לשלושתם גם יחד. השריון אינו סופי, כמובן, אך צריך לקחת אותו בחשבון.
איך ולמה שריינו הנורבגים את הפרס היוקרתי שנתיים מראש? הם סבורים, די בצדק, שהשגת הסכמי השלום באזור תלויה רק בצד אחד - בישראל.
שלום עם הסורים ניתן להשיג תוך דקה - באמצאות הכרזה לאקונית על נכונותה של ישראל להחזיר את הגולן תמורת אהבה נצחית.
שלום עם הפלסטינים מחייב מאמץ רב יותר. די להסכים לתוכנית בוש האב - קלינטון - בוש הבן, או לתוכניתו העתידית של אובמה, אבל לא ניתן בפחות משבוע ימים לברר מה בדיוק היה/יהיה כתוב בהן. בעיני הנורבגים - מאמץ הבירור בהחלט מצדיק את הפרס (אובמה קיבל אחד על הרבה פחות מזה). כל מה שנשאר - לחשב מתי יחשקו ישראלים בנובל הזה, ולהיערך בהתאם.
יש בינינו פסימיסטים, הסבורים שנורבגים הבונים על תאוות הפרסים של נתניהו ומקורביו, מפתחים ציפיות-שווא. לדעתם, נתניהו לא יסכים לא למהלך הקצר ולא למהלך הארוך. זאת - אם משום שאינו מעוניין בשלום, או מכיוון שאביו בן המאה יעצור בידו, או בגלל חולשתו הפוליטית, שמהותה - תלותו בימין. אינני מקבל את התיאוריה הזאת, על היבטיה. נתניהו יחשוק בפרס. לכך יש לפחות
שלוש סיבות.
סיבה א' - בפני נתניהו תלויה ועומדת דמות בוכייה של ראש
ממשלה שוויתר על פרס נובל כדי לשרוד בתפקידו, ונותר בלא הפרס ובלא ההישרדות.
אהוד אולמרט, סוחר ממולח, עשה מקח טעות כאשר מרח את שיחותיו עם אבו-מאזן. הוא יכול היה לסיים את תפקידו כגיבור לאומי ובינלאומי, חתן פרס נובל, וקורבן פוליטי תמים שחוסל על-ידי הימין הנקמני. אין לזלזל גם בשווי הכספי של הפרס, ובמדליית זהב. זה נוגע גם לנתניהו. לך תדע, חושב הוא לעצמו, מי יזכה בראשות הממשלה בבחירות הבאות. אולי אני. אולי מישהו אחר. פרס נובל לא יזיק לקמפיין. ובכל מקרה, אף אחד לא ייקח אותו בחזרה.
סיבה ב' - שרה. שרה, שלפי העיתונים המרכלים אספה בבתי-המלון שבהם התארחה פרחים יבשים ובקבוקים ריקים, תרשה לבעלה לוותר על פרס של כמעט מיליון דולר וחיכוך מלכותי? תשכחו מזה.
סיבה ג' - תהילת עולם. חתימת הסכמי השלום תהפוך את נתניהו לכוכב ענק, ותעלה את ערך הרצאותיו. בניגוד לכמה מקודמיו, הוא אכן מתכנן את עתידו הפוסט-פוליטי. מסקנה - כדאי לו.
לאור זאת, הגעתי למסקנה שסיכויי השלום באזור גבוהים כעת מאי-פעם. סוף-סוף, לצד האינטרסים הלאומיים עומדים אינטרסים אישיים, ואין ביניהם שום ניגוד.
אומנם, הנורבגים מתכוננים אך ורק ל-2012. לא שעד אז נתניהו יתלבט. לא! הוא כבר החליט. אבל עד אז, יש לו מה להפסיד - הרבה חודשים בתפקיד. הוא יבשיל למאמץ רק כשנה לפני הבחירות הבאות. מאוד רצוי - באווירה פוליטית לא מבטיחה במיוחד.
זאת אומרת - ניפגש בערך בעוד שנה. אבל סימן לבאות יגיע הרבה יותר מוקדם - בספטמבר הקרוב, בתום עשרת חודשי הקפאת הבנייה בהתנחלויות. מקצת חבריי סבורים שנתניהו לא יכזיב, ימוטט את שיחות השלום ובלהט יתחיל לבנות בגדה המערבית. נפתלי רז אף כתב כאן על "ספטמבר השחור". אני מצידי חושב על "קיץ אינדיאני".
לדעתי נתניהו דווקא יכזיב - יכזיב את הימין האידיאליסטי ואת המתנחלים האינטרסנטים. לדעתי הוא התביית על פרס נובל לשלום, ודבר לא יסיט אותו מהמטרה.
להתראות ב-2012!
