את השבטים חילקו באופן המוצג מעלה.
מסידור זה של השבטים אנו רואים כי המרכז של עם ישראל הוא בראש ובראשונה הקודש. כל עם ישראל חונה סביב למשכן. בין המשכן ובין עם ישראל נמצאים המתווכים - הכהנים והלווים. וסביב להם שאר עם ישראל. הסידור אותו קבע הקב"ה אינו עניין של מה בכך, יש כאן גם את ההיררכיה בתוך עם ישראל. סדר זה יחזור גם בהתנחלות בתוך ארץ ישראל (עם שינויים כאלו ואחרים). מכל מקום, בניה של רחל נמצאים בצד מערב. בני השפחות נמצאים בצפון ובדרום, כשאליהם מתלווים ראובן ושמעון, שהודחו על-ידי יעקב אבינו מההנהגה. ובצד מערב נמצאים שאר בניה של לאה. חז"ל כבר עמדו על הסמיכות בין השכנים: שבט ראובן סמוך מאוד ללויים ממשפחת קהת, מה שיגרום ל-250 מבני ראובן לחבור לקורח למחלוקת הגדולה נגד משה ואהרון. מאידך-גיסא שבט יששכר סמוך למשה ולמחנה הכהנים, סמיכות זו הביאה לכך שמשבט יששכר יצאו גדולי התורה של עם ישראל.
בסידור הזה נשאר לברר מי ינהיג את עם ישראל, האם יהיו אלה בניה של לאה (דגל מחנה יהודה) או בניה של רחל (דגל מחנה אפרים). שני הכוחות האלו של יהודה ויוסף, התעמתו כבר במצרים. יוסף מייצג את התפישה הקוסמופוליטית, שאנו נדרשים לתקן את כל העולם בלי הבדל לאום. לשם כך, בעת היותו שליט במצרים, הוא הקים מערכת כלכלית אדירה כדי להפוך את מצרים למאמינים באל אחד. ישנו פרעון אחד שהיה מונותואיסט, ייתכן שמדובר ביוסף עצמו או בפרעה שהיה בימיו. מכל מקום, יוסף מאמין שהגאולה תבוא דרך פתרון כלכלי עולמי, שדרכה יתחברו אומות העולם לרעיונות של עם ישראל.
לעומתו, יהודה הוא המייצג את הלאומיות הישראלית שמתבטאת על-ידי הגדלת עוצמתו הרוחנית של עם ישראל ורק מתוך כך לתקן את שאר העולם. כאשר יעקב יורד מצרימה, את יהודה הוא שולח לפניו גשנה, אומרים חז"ל להקים לו ישיבה. יהודה רואה את הגאולה שתבוא על-ידי האדרת כוחו של עם ישראל הן מבחינה חומרית ויותר מכך מבחינה רוחנית, עד שהוא יהיה גורם משפיע לכל שאר העמים להידבק וללכת בדרכיו.
אז מה הדרך הנכונה, מי צריך להנהיג את עם ישראל?
התורה פוסקת: "וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה... רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ". יהודה הוא המוביל. הקודש הוא שצריך להוביל את עם ישראל. ליוסף, לכוח הכלכלי גם יש מקום, אבל לא בתור מוביל אלא בתור משלים. הוא מאחור ייצור את האפשרויות החומריות כדי לתת ליהודה את הכוח לחזק את הקודש של עם ישראל. בהמשך ההיסטוריה תתפלג הממלכה בין מלכות יהודה לבין מלכות ישראל בראשות ירבעם, משבט אפרים. לכל אורך בית ראשון תהיה יריבות בין שתי הגישות. אבל אין זה המצב האידיאלי, המצב הנכון הוא כמו שמתנבא עליו הנביא יחזקאל: "וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ... כֹּה אָמַר ה' א-לוהים הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָי וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי... וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם".
כאשר אנו עומדים במאבק בין שני כוחות בהנהגת עם ישראל, מצד אחד אנשים הרוצים לקדם את עם ישראל מבחינה כלכלית ומצד שני אנשים הרוצים לשמור על צביונו המיוחד של עם ישראל ובעיקר על תורתו. אנו זקוקים לשניהם. רק מתוך האיחוד בין שני הכוחות, הכוח הכלכלי של יוסף שמפתח פיזית את עם ישראל והכוח הרוחני והלאומי של יהודה שמכניס בו את התוכן, תבוא הגאולה. כאשר שני הכוחות האלו מתנגשים ביניהם ואומרים אני אשלוט, התורה כבר הכריעה שבט יהודה, רוח ישראל הוא המוביל, שבט יוסף הכוח הכלכלי, הוא חשוב, אבל בתור משלים. ליוסף יש מקום אבל הוא חייב לדעת כי "דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה נושאי הקודש הם בראש, הם רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ".
