המבקש להגיש תביעה ייצוגית בטענה להפרת חובות הנגישות באינטרנט לבעלי מוגבלויות, חייב לפנות תחילה אל בית העסק ולאפשר לו לתקן את הליקוי. בלא פנייה שכזאת, יש לדחות את הבקשה לייצוגית ואף לא לאשר הסתלקות מתוגמלת ממנה. כך קובע (22.1.24) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, עודד מאור. הוא מדגיש, כי הדברים נכונים במיוחד כאשר הנתבעים הם עסקים קטנים. מאור מציין, כי חוק תובענות ייצוגיות אינו מחייב פנייה מוקדמת, אך חובה שכזאת קיימת לפחות בחלק מן המקרים העוסקים בנגישות אתרים (העדר פרסום הצהרת נגישות והעדר פרסום הסדרי נגישות). גם חובת תום הלב ומידת ההגינות מחייבות פנייה מוקדמת, במיוחד כאשר מדובר בהפרות קלות שניתן לתקן בעקבות פנייה שכזאת. "פנייה מוקדמת לבית העסק הייתה חוסכת את הגשת הבקשה, את עוגמת הנפש שנגרמה לאדם שמנהל עסק קטן בדמות תובענה ייצוגית בסכום של מיליוני שקלים, ולציבור כולו, עת המשאב המצומצם של בתי המשפט היה מופנה לתיקים אחרים, וראוי שהמחוקק ייתן דעתו לעניין זה על-מנת לצמצם מחלוקות", מוסיף מאור. מאור דחה, בצורה מלאה או חלקית, הסדרים להסתלקות מתוגמלת בחמש בקשות שהגיש ראם בן-אור נגד חמישה עסקים קטנים ברחבי הארץ, בטענה להפרת חובת ההנגשה של אתריהם ולאי פרסום פרטיו של רכז נגישות. מאור מציין, כי מדובר במי שהגיש עשרות תביעות כאלה, וכי "המדובר בתובענות 'משוכפלות', ובזהירות המתבקשת אציין שהן הוגשו ללא כל בדיקה, ולו המינימאלית המתבקשת, בשאלה אם בית העסק חייב במינוי רכז נגישות אם לאו"; בכל המקרים לא הייתה חובה כזאת, שכן היא חלה רק בעסק ובו 25 עובדים ומעלה. בכל המקרים הגישו בן-אור והנתבעים בקשות להסתלקות מתוגמלת, כאשר הוא עצמו ועורכי דינו יקבלו אלפי שקלים, בעוד התועלת לציבור תהיה מזערית - למרות שהסכומים שביקש לתבוע עמדו על 33 מיליון שקל במצטבר. בהקשר זה מצטט מאור את דוח הוועדה שבדקה אשתקד את מוסד התביעות הייצוגיות: "נראה שהמודל הכלכלי של תביעות אלו הוא הגשה מהירה של הרבה תביעות פשוטות, במקרים רבים 'תביעות משוכפלות'... שלא על-מנת לנהלן אלא על-מנת להסתלק מהן, תוך כוונה מלכתחילה לקבל סכום כסף יחסית נמוך לשכר טירחה וגמול על כל תביעה תוך השקעה מינימלית בכל תביעה". בקשות אלו גרמו לעסקים הנתבעים הוצאות בעשרות אלפי שקלים והם הסכימו לשלם את הגמול לבן-אור ואת שכר הטרחה לעורכי דינו כדי להיחלץ מן הההליכים, קובע מאור. הוא מצטט את דברי ההסבר להצעה לשינוי חוק תובענות ייצוגיות, גם אם הביטויים המופיעים בה אינם מתארים את ההסכמות שלפניו: "הנתבעים מוכנים לשלם דמי 'לא יחרץ' עבור מחיקת התביעה, כאשר למעשה מדובר בסוג של 'סחיטה אלגנטית'. הלחץ הנפשי וחרב העול הכלכלי המונחת בלב התביעה משפיעה רבות על רצונם של הנתבעים להביא לכדי סיומה המהיר, גם אם הדבר לא עולה בקנה אחד עם עמדתם". בתיקים שנדונו לפני מאור, אמורים היו בן-אור ועורכי דינו לקבל 34,500 שקל, בעוד חלק מן העסקים הנתבעים יתרמו 6,500 שקל לטובת בעלי מוגבלויות. דהיינו: התועלת לבן-אור ועורכי דינו אמורה הייתה להיות גבוהה פי חמישה מאשר לציבור שאותו התיימרו לייצג. מאור קבע, כי הם יקבלו 5,000 שקל בלבד (העלות של פנייה מוקדמת), ובן-אור ישלם 2,500 שקל לעסק שלא היה כל בסיס להגשת הבקשה נגדו. את בן-אור ייצגו עוה"ד מרים לוי, איריס גרבר ומוטי גרטל, וחלק מן הנתבעים יוצגו בידי עוה"ד שי ממת ואסף שפירא.