תוכנית טלוויזיה מרגשת, ששודרה בשבוע שעבר, הפנתה שוב את הזרקור לעברם של אנשי צד"ל - אחינו לדם - שלפני עשר שנים נבגדו על-ידי מדינת ישראל ובעצם נזרקו לכלבים. מאז אותו יום אומלל של "בריחת צה"ל" מלבנון, על כל משמעויותיה הקשות של פגיעה בכוח הרתעתנו, על-פי החלטתו וניהולו של
אהוד ברק, חיים בינינו אנשי צד"ל כצללים מהלכים. יחס המדינה אליהם מתבטא במספר נושאים, כשהאחד יותר מביש מהשני:
1. אנשים בעלי משפחות, שהיו מסודרים בדרך-כלל בבתים יפים, מקבלים מהמדינה סכום כסף סמלי עד מצחיק כהשתתפות בשכר-דירה, שבקושי מאפשר להם לשכור דירה קטנה בשיכון.
2. אנשים שהשתכרו היטב בשירותם בצד"ל, עובדים ברובם באבטחה תמורת שכר-מינימום. למי שרצה להשתלב באבטחת
רכבת ישראל ואולי בנושאים נוספים, נאמר שאינם עומדים בתנאי הסף משום שלא שירתו בצה"ל!
3. משום מה, וכנראה משיקולים ביורוקרטיים וכלכליים, הם מטופלים-כביכול, על-ידי משרד הקליטה ולא על-ידי משרד הביטחון, שאמור לטפל בכל משרתי מערכת הביטחון. ואם חשב הקורא, שתנאיהם יושוו לאלה של העולים החדשים, הבין כמובן בטעותו הקשה.
