דבר מצחיק מאוד קרה בדרך מגשרי הירדן, שם חסמו פקידי הברון ישי את המעבר של נועם חומסקי לארץ המובטחת ועד לכיכר העיר בה דנים הכל בלהט, או בשבחי הדמוקרטיה המתגוננת או באסונה של הדמוקרטיה המתמוטטת. בכיכר העיר ובטריבונות שמסביבה, שם יושבים הטוקבקיסטים ואגודלי רובם מופנים מטה לתבוע הוצאות להורג מכל מקום ומכל סיבה, מניחים כנראה שפקידי הברון על הגשר באו שם עם אידיאולוגיה ברורה, עם משנה סדורה, עם נימוקים לאומיים מבוררים, עם רוח גאה ופטריוטית. לא היה ולא נברא. בכיכר העיר מתפעלים מאומץ הלב הציבורי של מוציאי מדיניות הברון לפועל, העושים מלאכת הקודש שלהם בלי לחשוש לפגיעה מתוקשרת בידוענים, בלי לפחד מדעת הקהל העולמית, ובוודאי לא מעונשם של הליברלים הפזורים כפטריות רעות בחלקות היער של העולם הסביר. גיבורים! הבל הבלים. בורים, לא גיבורים.
אבל מאחר שבמדינה מתוקנת לוקחים את שרי הפנים ברצינות, ומשוכנעים כי שלוחיהם תודרכו לקיים מדיניות מושכלת של הממשלה, מתנהל הוויכוח על מה שעוללו בשם הבכיר בשרי שס ברצינות יתרה. נוצר רושם כי מה שעומד באמת על הפרק הוא האם מותר לכל אדם באשר הוא אדם לממש את הזכות להביע את דעתו גם אם היא מרגיזה, או האם זכות זאת נשללת בציון ממי שמרגיז את ציון בציון, אם מותר למי שחשוב כמחרף את מדיניותה של המדינה לבוא מחו"ל בשערי המדינה ולחרף אותה מתוכה, או אם כל שמותר לו הוא, כמו שפסק חבר הכנסת שנלר על-פי המצוטט בעיתונים, להיכנס לישראל דרך המנהרות בעזה ודרך המנהרות שמתחת בלבד, אבל בגשרים שמעל חלילה לא. שנלר, הבקי בחוכמת ישראל, מכשיר לחומסקי היהודי צער גלגול מחילות בעודו בחיים. יפה. קרייני המגזינים המשודרים מזמינים את מיטב הפוליטיקאים והמשפטנים והמומחים לממשל ולסדריו להביע דעות נחרצות על פגיעה באתיקה, או בשכל הישר, או בעמידה הגאה של השדרה הישראלית הזקופה כאילו קיבלו שם על הגשר החלטות שקולות לאחר בירורים יסודיים ונוקבים, והגיעו למסקנות שאינן יכולות להיחשב למשהו שהוא פחות מגורלי.
אומר אני לכם באחריות, כי שום דבר לא היה רציני שם על הגשר. הכל משחק ילדים מבוגרים כבר מאוד, שיורים ברוגטקות בחלונות של המועדון כדי להוכיח לבעל הבית שאין בעל בית, כדי להרשים את חברי המועדון המשלמים בחייהם את כרטיס החבר, שבמשטר של אנרכיה לא חשוב בכלל מה שאתה משלם, חשוב רק שתדע שהמועדון מעצם בריאתו פרוץ וחברותך בו היא לכל היותר אשליה, שאין עוגן בעולם הקשור עוד לחבל, שהכל שט לו בין השרטונים המסרבים תמיד להיעלם ועם משהו, כולל המדינה, עולה על איזה שרטון, אז עולה, ואז מה? אז יגידו בעולם כי ישראל אינה דמוקרטית? ומה יקרה אז? דבר לא יקרה. יגידו. ממילא אומרים. יאמרו בעולם כי ישראל אינה מכבדת חוכמת בלשנים דגולים. מה יהיה? יאמרו וכלום לא יהיה. ממילא משקלו של בלשן שרק בלשנים שאיש לא יורד לסוף דעתם שניתנה להם לבטלה, הוא כמשקל פלומת אווז מגעגע? מה יצור כזה בכלל רוצה מן העולם? לא כלום. יבודדו אותנו עוד? יבודדו. כבר אמר אחד מהם, מן הגויים המקללים את עם ישראל לברכה מאז ומעולם ובלעם שמו, "הן עם לבדד ישכון". זה לא רק גורלנו. זו שליחותנו.
זה מה שקרה על הגשר, כמו שזה מה שקרה כשביידן סגן הנשיא בא להתארח בצל קורתנו וקיבלו אותו בהתרסת אישור בנייה דקלאראטיבית כדי שיחוש כאילו דחפו לו אצבע בעין. רוגטקה. לא רציני. גם לא הרוגטקה האחת. יש רוגטקה שיורה שהמלחמה עם אירן היא כבר כאן כדי לפגוע בול במצחו של ברק המנסה לתאם מדיניות עם האמריקנים. מה יקרה? לא כלום. מלחמה ממילא לא תהיה. יהיה לכל היותר ניצחון. ניצחון הנעליים הגבוהות על קן הצפעים. משבר עולמי לא יהיה. תהיה לכל היותר הכרה צרובה בתאי מוחם של מדינאי תבל ומלואה כי עם ישראל לא משחקים. יש רוגטקה שיורה כי מעולם לא התקבלה החלטה של שתי מדינות לשני עמים. נאום בר-אילן? היא יורה. שלום? רוגטקה. שיחות קרבה? עוד רוגטקה. ירושלים? רוגטקת נצח-נצחים מיד. גיור ממלכתי? מטח אבני קלע. לימודי ליבה בכל ישראל? אוספים חלוקי נחל היפים לכל מחלוקת ויורים. אז מה לוקחים את העניין של החומסקי הזה כל-כך ברצינות? זה מצחיק. הרי לא הוא הבעיה. הבעיה היא שאיש הבלתי ישר בעיניו יעשה, בלי לחשוב כלל חוץ מאשר אולי על רוח המפקד, בלי לתכנן, חוץ מאשר לעשות רושם, בלי לחשוש לעתיד, חוץ מאשר לעתיד של הכותרת המיידית, בלי לחטוא באינטליגנציה יתרה חוץ מאשר לקומון סנס וגם לקומון הסנס לא.
זה הגרוע מכל. את זה, בעתיד הנראה לעין, אי-אפשר לתקן. אפילו ראש הממשלה שוודאי יביע בקרוב התנצלות על אי-הבנה מצערת, על בלבול תחומים תמים בין סמכויות משרד הפנים לסמכויות הממונה על השטחים, לא יכול לרוגטקות. יש בזה אולי צדק פואטי פוליטי. פעם הוא ירה בהן גם הוא. היום יורים בהן גם בו. לו הצדק הפואטי היה של מישהו אחר, הייתי מברך אולי על כך שסוף דבר הצדק תמיד מופיע, אבל הוא שלי ראש הממשלה, ומה אברך?...
