"רבותי, מהפך!", כך בוודאי היה מכריז
חיים יבין בקולו המתכתי בעקבות הדרמה שהתרחשה בצהרי שישי בטקס הענקת פרסי התיאטרון לשנת 2009, באולם תיאטרון "גשר" ומן הסתם. צהלות המנצחים הגדולים, אנשי תיאטרון "החאן" הירושלמי והתיאטרון העירוני באר-שבע, נמהלו בהבעות התדהמה של אנשי התיאטראות התל אביביים שכולם יחד נאלצו להסתפק בחמישה פרסים בלבד.
ההתרחשות יוצאת הדופן הזאת אירעה בעקבות שינוי חד בהליך הבחירה של הזוכים שהונהג, כולל פיזור אקדמיית הפרס על 120 חבריה, אנשי התיאטראות ונציגי ציבור ומינוי ועדת "מומחים" מצומצמת, שמנתה בסך-הכל 17 איש. בהיעדר הקטגוריות המובילות בדרך כלל של הצגת השנה ושל במאי השנה, שבוטלו או פוצלו, תלוי בנקודת המבט, משכה את תשומת הלב לב הסטטיסטיקה החדה כתער.
זו קבעה כך - "החאן" השווה את שיאו משנת 2000 עם חמישה פרסים, אבל הזוכה הגדול היה תיאטרון באר-שבע, "המקופח" הנצחי של הפרס, שגרף ארבעה פרסים, בדיוק כסך כל הפרסים שטופטפו לעברו ב-14 השנים מאז כינון הפרס ב-95'. התיאטרון הקאמרי, שלו היה מספר המועמדויות הרב ביותר (15), קיבל שני פרסים בלבד, כ"סגנו" הקבוע, "בית ליסין". פרס בודד עשה את דרכו לחיק התיאטרון הלאומי "הבימה". ותיאטרון "גשר", בעבר שחקן מרכזי במגרש המשחקים הזה? - יוק...
שמחת חתן השמחה, הבמאי מיקי גורביץ', מנהלו האמנותי של "החאן", הייתה מושלמת, לאחר שהוליך את השינוי בתהליך הבחירה עם הבמאים אילן רונן ויבגני אריה, המנהלים האמנותיים של "הבימה" ושל "גשר". "בעיניי העברת הבחירה לאנשי-מקצוע הוכיחה את עצמה", סח גורביץ' באופן לא מפתיע. "אני מאוד מקווה ששיטת הבחירה החדשה תימשך גם בשנה הבאה ולא נחזור לשיטה הקודמת הלא טובה בגלל שהתיאטראות הגדולים לא זכו הפעם".
"יש לי רגשות של שמחה, אושר וגאווה", חולק איתנו את רגשותיו נתן דטנר, המנכ"ל הקודם של תיאטרון באר-שבע, שהוכתר אשתקד כשחקן על כיכובו במחזמר "כנר על הגג", ב"הקאמרי". "הזכיות של התיאטרון שניהלתי מראות שאין קיצורי-דרך ושלאחר תהליך ריפוי אטי הורשתי לו ירושה גדולה. נבואה שלי? - בשנה הבאה אולי יחזרו לשיטה הקודמת...".
"אמנם אני מכבד את החלטות הוועדה, אבל נראה לי שהפעם עשו עליהום על התיאטרונים התל אביביים", מגיב נעם סמל, מנכ"ל "הקאמרי". "האם זה משקף את מבט התיאטרון בארץ, כששני תיאטרוני הפרובינציה זוכים ביותר פרסים מכל התיאטראות בתל אביב? שיטה של ועדה קטנה ומצומצמת מזמינה, איך נאמר זאת בעדינות, מזמינה בחירות לא הולמות".
"לא ייתכן שהבחירה תיעשה על-ידי ועדה מצומצמת", קובעת הבמאית
ציפי פינס, מנכ"ל תיאטרון "בית ליסין". "אולי חבריה כועסים על שני התיאטראות הגדולים (כוונתה לתיאטרונה ול"הקאמרי" - י. ב-א)? לאן נעלם פרס 'השחקן המבטיח של השנה', שמעודד שחקנים צעירים? גם אם ניאלץ לצאת לקרב, נעשה הכל לביטול הוועדה ולהחזרת קטגוריות שחסרו הפעם".
"תם התהליך ולא נשלם", סבור רונן. "הצלחנו בשינויים לאחר שהחזרנו את הפריפריה שנמחקה ממפת הפרס. אומנם התיאטרון שלי, 'הבימה', יצא מקופח. אם הצענו את המהלך ויצאנו מופסדים ממנו, זה מוכיח שידינו נקיות. כמו-כן אני מאמין שהשינוי בקטגוריות נכון. במקום הצגת השנה אחת, יש הרבה הצגות-שנה ובמקום מונופול של במאי אחד, מספר במאים קיבלו פרסים בקטגוריות שונות. אני מקווה שהטקס הבא ייערך במשכן המחודש שלנו".
ובאשר ל"גשר", תיאטרון שבעבר גרף פרסים רבים והפעם אפס? - "אנחנו עומדים בפני שנת העשרים לתיאטרון ואני מקווה שהרפרטואר המאתגר והמעניין בה יחזיר אותנו למקבלי הפרסים", אומרת שמרית רון, דוברת התיאטרון היפואי.
ולזוכים בהגדרות החדשות של הקטגוריות ולפי סדרם הפעם:
הצגת מחזה מקורי ישראלי - "הבנאליות של האהבה", מאת סביון ליברכט ובבימוי אבישי מילשטיין, ב"בית ליסין". לסופרת-מחזאית ליברכט זו זכייה שלישית, לאחר שנבחרה כמחזאית השנה על הצגות "בית ליסין" "סינית אני מדברת אליך" (ב-2004) ו"תפוחים מן המדבר" (2006);
הצגת מחזה זר מתורגם/מעובד לראשונה בישראל - "הרוזן ממונטה כריסטו" (תיאטרון באר-שבע), בעיבודו ובבימויו של עידו ריקלין;
העלאה מחודשת - "הנסיכה האמריקנית" ("החאן") מאת נסים אלוני ובבימוי אודי בן-משה, במאי הבית של "החאן", שזכה בשנתיים הקודמות בפרס במאי השנה;
קומדיה - "תעלולי סקפן" ("החאן") מאת מולייר ובבימוי בן-משה;
הצגת-בידור - "מדבר בעד עצמו" (טמיר הפקות) בביצוע חנוך רוזן, שהתחרתה רק נגד "עפרה" לזכר עפרה חזה;
מחזמר - "ינטל" ("הקאמרי") מאת יצחק בשביס-זינגר ובבימוי משה קפטן, שאשתקד חגג בקטגוריה זו את זכיית "כנר על הגג" בבימויו;
שחקנית בתפקיד ראשי - יונית טובי, כוכבת "פיאף" (באר-שבע), שהועדפה על פני שחקניות מנוסות ממנה. "לכבוד לי שבחרו דווקא אותי", היא אומרת.
שחקן בתפקיד ראשי - אריה צ'רנר, המלך בוניפציוס ויקטור פליקס ב"הנסיכה האמריקנית" ("החאן"), היה גם מועמד לפרס שחקן המשנה על תפקיד ארגנט ב"תעלולי סקפן". "אני רואה בנסים אלוני, מחזאי ענק שבמחזה שלו עשה לי את העבודה, שותף לזכייה", אומר צ'רנר.
שחקנית בתפקיד משנה - נטע גרטי, האני ב"מי מפחד מוירג'יניה וולף?" ("הקאמרי");
שחקן בתפקיד משנה -
אלון אופיר, בשלל תפקידים ב"הרוזן ממונטה כריסטו" (באר-שבע). פסלון שני לאופיר, שחקן-במאי שמאז זכייתו בפרס זה על הופעתו בהצגת "המורדים", ב"הקאמרי", התרכז בבימוי בעיקר;
עיצוב תפאורה - נטע הקר, ב"הרוזן ממונטה כריסטו" (באר-שבע);
עיצוב תלבושות - אולה שבצוב, ב"חלום של לילה בלב קיץ" ("בית ליסין");
עיצוב תאורה - רוני כהן, ב"הנסיכה האמריקנית" ("החאן"), בעל זכיות קודמות בקטגוריה זו ב-2003 וב-2006;
הלחנה - יוסף ברדנשווילי, ב"הקסם הגדול" ("החאן"), שזכה כבר ב-2002 בפרס אחר על מוזיקה שלו להצגה אחרת של "החאן".
כוריאוגרפיה - שרון גל, ב"החוטם" ("הבימה").
לתשואות רמות זכה המחזאי מס' 1 בארץ והמחזאי הישראלי המצליח ביותר בעולם, יהושע סובול, כשהוזמן לקבל פרס מפעל חיים, שלו היה ראוי זה מכבר.
זה להפעם. בשנה הבאה, צפויה חגיגה לא קטנה בפרס התיאטרון אם אכן ייערך במשכן המחודש של "הבימה" (בתנאי שזה יושלם סוף-סוף...). אז כבר לא יוכלו ערוצי הטלוויזיה השונים להחרים את הטקס כפי שנהגו הפעם.
