למען הגילוי הנאות, אספר כי עורך הדין שינמן היה במשך שנים שכני ביישוב רמת אפעל, ושררו בינינו קשרי ידידות על בסיס של שכנות טובה.
צניעותו האמיתית ויושרו האישי הבלתי מתפשר של שינמן, שהינם ללא ספק מצרך נדיר וחריג בקרב עורכי הדין מהליגה העליונה, התאימו לי מאוד. טוב ליבו במגעיו עם הבריות הפך להיות בהדרגה הסמל המסחרי שלו.
הקשרים שלנו נותבו במקביל גם לתחום המקצועי. שיתפנו פעולה בחשיפת מעשי שחיתות בתחומים שונים שלא היו קשורים כלל לעבודתו המקצועית. דרכנו המשותפת החלה להתפצל ככל ששינמן העמיק את היקף ההגנה המשפטית שהעמיד לעבריינים הבולטים של הצווארון הלבן ולייעוץ מקצועי שהעניק לחשודים מסוגו של נוני מוזס, המו"ל של
ידיעות אחרונות, גוגים וששים.
בזכות הידע הרחב של עורך הדין שינמן בתחום המשפטי הפלילי הועלה שמו כמועמד ראוי לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אך נראה שיש לו קשרים יותר מאשר מרפקים.
נדמה לי בצניעות, שיש לי מעורבות מסוימת ביצירת התשתית לכתיבת הספר "ניתוח לב פתוח". בשעתו עקבתי מקרוב אחר הסתבכותו של מנהל מחלקת ניתוח לב באיכילוב לשעבר, ד"ר
ולדימיר יקירביץ', מנתח בעל-שם שעלה מחבר העמים וטיפס במהירות לצמרת הרפואית.
יקירביץ' הועמד לדין באשמת הריגה, סחיטה באיומים, קבלת שוחד ועוד. מעשיו של יקירביץ' היו מחפירים, אבל למען האמת העובדתית, חובה להבהיר שהוא לא היה היחיד שביצע עבירות פליליות חמורות בקרב חברי הקהילה האליטיסטית הסגורה של מנתחי הלב הבכירים.
פרקליטו המנוח, עורך הדין שאול אלוני, העביר אלי מסמך מאלף שנכתב בשעתו על-ידי
דורית ביניש, בתקופה שבה כיהנה כפרקליטת המדינה, ובו הנחיה מפורשת למשטרה לחקור שני רופאים בכירים נוספים.
המדובר היה בפרופ' דני גור, אז מנהל המחלקה בשיבא ופרופ' ברנרדו וידנה, מנהל המחלקה בבית החולים בילינסון. המשטרה לא הזדרזה משום-מה לחקור את שני המנתחים הבכירים וביניש לא לחצה. הם יצאו יבשים עם עוול בכפם.
ד"ר יקירביץ' נידון לשבע שנות מאסר ולקנס כספי גבוה, ובהמשך נשלל ממנו הרישיון הרפואי שלו לצמיתות. בשיחות שהיו לי עם יקירביץ' לפני כליאתו, הוא הביע תדהמה על גזר הדין החמור שנפסק לו וקבל על העוולה שנגרמה לו לטענתו בהשוואה לרופאים אחרים ברמתו.
יקירביץ' חיפש פרקליט אחר על-מנת שייצג אותו בערר שביקש להגיש לבית המשפט העליון, בתקווה שישנה לפחות חלק מרוע הגזירה. הצעתי לו לפנות אל עורך הדין שינמן והוא נהג כך, אבל כעבור זמן קצר הודיע לי שהוא נתקל בסירוב מצד שינמן, שנומק בעומס הרב שהיה מוטל באותה עת על משרדו. הייתה לכך סיבה נוספת: שינמן לא אהב לטפל במשפטים שבהם פישלו עורכי דין אחרים בערכאות משפטיות נמוכות יותר.
הבטחתי ליקירביץ' להביא לשינוי החלטתו של הפרקליט וקיימתי שיחה ממושכת עם שינמן בביתו, שבסיומה הוא התרצה. כדרכו, השקיע שינמן היסודי שעות רבות ללימוד נבכי הרפואה בכלל וההתנהלות הקיימת במחלקות לניתוח לב בבתי החולים בפרט, בניסיון לחלץ את יקירביץ'.
בינתיים נדחתה בקשתו של יקירביץ' לדחות את תחילת ריצוי עונשו עד לבירור הערר. זמן קצר לאחר מכן אירעה טרגדיה משפחתית. בנו של יקירביץ' שלח יד בנפשו והותיר אחריו שלושה ילדים קטנים. יקירביץ' ניסה לשמור על קור רוח למרות שליבו נשבר בקרבו. בעת ביקור תנחומים שערכתי בכלא מעשיהו, הוא הביע אופטימיות לגבי הדיון בבית המשפט העליון.
ואומנם, בעת הדיון הממושך בערר, הפגינו עורך הדין שינמן ושותפתו במשרד, עורכת הדין אילת נגב, ידע רב בהליך ניתוחי הלב. תוצאות הערר היו מחיקת חלק מסעיפי כתב האישום והפחתת עונש המאסר. יקירביץ' קיבל את ההחלטה בלי להניד עפעף. ניכר היה שציפה להשמטת סעיף ההריגה והתאכזב.
