פגוש את העיתונות וקבל צפיחית בדבש

שפעת בשבת גורמת לך לעשות דברים מיותרים וזאת בשל מגבלות תנועה וכוח. כך יצא לי לבהות בערוץ 2 ולחזור למיטה עם שתי תובנות. האחת: שעדיף לנמנם סתם בלי לבהות במרקע, כי בהייה שתוצאתה תחושת שעמום מהולה בהתעצבנות, לבטח אינה תורמת להליך ההבראה. והשנייה: כולם בעצם רוצים את טובתנו ואנחנו בעיוורוננו לא ידענו זאת. נועם חומסקי למשל, רוצה בטובתנו. היוונים רצו שנתייוון, הרומאים שנהפוך לפגאנים, פרדיננד ואיזבלה רצו להציל את נפשותינו ושנתנצר אך הסתפקו באוטו-דה-פה, כטאלין שנהפוך לרובוטמוניסטים (רק היטלר חשב שלטובתנו רצוי שלא נהיה בכלל) וחומסקי רוצה מאוד בטובתנו רק אם נפרק את המדינה ונהפוך אותה למדינת כל אזרחיה (הערבים). כולם כל-כך דואגים לנו, ממש נוגע ללב ורק אנחנו מתעקשים לדחות את הצעותיהם הנדיבות. עם קשה-עורף. בפאנל של "פגוש את העיתונות" (22.5.10) בהנחיית דנה וייס, נסב הדיון על נועם חומסקי. נעם חומסקי האיש ופועלו, ובמיוחד האיש והסערה בכוס התקשורת, על אי-הכנסתו למדינת היהודים. דנה וייס (שיודעת להיות חדה ונשכנית כשניצבת מולה פיגורה ממחנה הימין או סתם שר מצטדק מהממשלה) ראיינה ביראת כבוד את חומסקי כיאה לאייקון מהשמאל הרדיקלי שזוהר באור החוכמה שאין עליה עוררין - ובמקום להתמקד בהצהרותיו הידועות על חיסול מדינת היהודים, על התמיכה באחמדינג'אד וההכחשה שהאיש מטהרן מצהיר השכם והערב כי אין לנו מקום על הגלובוס (אבל שמעתי במו-אוזניי שוייס מילמלה במחאה חלושה ונכנעה במהירות מפני מבטו הרושף), הסתפקה וייס בהרחבת שאלותיה לגבי תחושותיו כרדיקל מותקף, על בית אבא ועל דעתו החשובה בנושא תפקודה של ממשלתנו. לדיון שהתפתח בעקבות הראיון של חומסקי זימנה וייס מקהלת עיתונאים שזימרו בקול אחיד והיו תמימי-דעים באופן משמים. כולם מסכימים שחומסקי לגיטימי וכולם מסכימים שממשלתנו על משרדיה הרלוונטיים לנושא הדיון לוקה בטמטום כרוני. דעה אחרת?פחחח... איפכא מסתברא? הצחקתם אותה... מישהו שיציג פן אחר ל"ויכוח"? יוק ויוק. למה לקלקל את האווירה החמימה והחביבה שבפינה השמאלית? מול דוד ויצטום שמייצג את ערוץ 1 ואת עצמו, בן כספית ממעריב, ובמיוחד אביעד קליינברג מהארץ - הייתה דנה וייס אמורה, כעיתונאית מקצועית, להציב גם מישהו שיגן על החלטות משרד הפנים ובמיוחד גם לזמן עיתונאי מחדשות כהנא (כמשקל נגד ל'הארץ' ואם אין עיתון כזה, אז להקים מיד) כדי שנקבל דיון רציני רב-צדדי. זה לא שמקבלי ההחלטות שלנו חפים ממעשי איוולת - ועל אלו כתבתי לא מעט - זו המגמתיות של חוגים מסוימים להציג בתקשורת תמונה חד-צדדית תואמת להשקפתם. אך למה אפשר לצפות כשהמטרה כבר סומנה מראש והמסר הרצוי עבור יעבור? עצוב לראות את אבירי חופש הביטוי ונציגיה האמיצים של עיתונות אובייקטיבית בעליבותם. כך נוסף לו גם העצב על הכעס והשיממון, ולא נותר אלא להתהפך לצד השני ולהתעורר במצב סביר ביום ראשון בבוקר. עוד יהיה על מה להתעצבן בשבוע שיחול עלינו לטובה. האוניות בדרך לעזה, נתניהו בינתיים נחוש לעוצרן, אנחנו כבר נדע איך לקבל את כל ההחלטות החכמות כדי לספק עילה חדשה לאהבה פורצת גבולות לכל דורשי טובתנו בעולמו המופלא של הקב"ה.