בשבעה עשר במאי 2010 חתמו אירן, טורקיה וברזיל על הסכם להחלפת 1200 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה נמוכה (LEU) הנמצא ברשותה, בתמורה לקבלת אורניום המועשר בדרגה של 20% בעבור כור מחקר גרעיני ליד טהרן (TRR). אם ייצא ההסכם לפועל, הוא יהווה הישג לאירן.
אירן תוכל לקבל דלק עבור כור המשמש אומנם כיום לייצור רדיו-איזוטופים למטרות רפואיות, אך בו קוימה בעבר פעילות מחקר שהייתה קשורה בתוכנית הגרעין הצבאית: מחקר בנושא פלוטוניום וייצור פולוניום-210, אשר שימושו היחיד הוא בכלי נשק גרעיניים. למעשה, את הרדיו-איזוטופים הרפואיים ניתן להשיג ממספר מקורות מסחריים, והם לא היו נופלים תחת כל קטגוריה של סנקציה.
ראשית, על-פי הסעיף הראשון בהסכם, אירן תקבל לגיטימציה מפורשת להמשך ניהול תוכניתה להעשרת אורניום "למטרות שלום", וככל הנראה אפילו לא תידרש לשלוח אל מחוץ לגבולות המדינה את האורניום המועשר בדרגה של 20%, שאותו היא החלה לייצר בפברואר השנה. לגיטימציה מעין זו שתוענק לפעילות ההעשרה של אירן תעמוד בסתירה ישירה לדרישתן של חמש החלטות של מועצת הביטחון של האו"ם, אשר שלוש מתוכן כללו החלטות בדבר הטלת סנקציות על-מנת לשכנע את אירן לחדול מפעילותה זו.
אין זה ברור לפי שעה האם ההסכם בין שלוש המדינות ייחתם במתכונתו הנוכחית, מאחר שההסכם האמיתי חייב להיערך בין אירן לבין "קבוצת ווינה": ארצות הברית, צרפת, רוסיה, והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שהציעו את עסקת הדלק המקורית באוקטובר 2009, אשר נדחתה על-ידי אירן.
בכל מקרה, קיימים הבדלים ניכרים בין מה שעמד לדיון לפני שבעה חודשים לבין העסקה הנוכחית. בנוסף, האווירה הכללית השתנתה, ונראה כי לא מעט מדינות חושדות עתה הרבה יותר ממשחקה של אירן שכל תכליתו היא להרוויח זמן. כוונתן של ברזיל, טורקיה ואירן להגיע להסכם מהיר על-מנת לרוקן מתוכן את דיוני מועצת הביטחון של האו"ם בדבר סבב רביעי של סנקציות נחלה כבר כישלון: למחרת היום בו סוכמה עסקת הדלק הגרעיני הציגה ארצות הברית טיוטת החלטה בדבר הטלת סנקציות נוספות על אירן שאף נהנה מן התמיכה, לה ציפו זמן רב, של כל חמשת החברות הקבועות של מועצת הביטחון.
עם זאת, סביר להניח כי הדיונים על העסקה יימשכו, וחשוב על כן להתמקד בשאלות החשובות העולות לאור סעיפיה, כמו-גם לדון בהשלכות ההצעה ובמיוחד במה שחסר בה.
השאלה המרכזית היא, כמובן, השפעתה של ההחלפה על הסיכויים הכוללים של אירן לפתח יכולת גרעינית צבאית. כאשר לוקחים בחשבון כי אירן אמורה להעביר לטורקיה רק כמחצית מתוך מלאי האורניום המועשר שברשותה, וכי זכותה להמשיך בפעילות ההעשרה תזכה על-פי ההסכם ללגיטימציה, השאלה היא כמה זמן היה לוקח לאירן להשיג את הכמות הדרושה של אורניום מועשר בדרגה נמוכה, אשר לאחר שהיה עובר העשרה, היה בו די כדי לייצר פצצה גרעינית אחת? ומתי תהיה אירן מסוגלת לייצר מחדש את מלוא הכמות של אורניום המועשר בדרגה נמוכה אשר הועברה לטורקיה במסגרת ההחלפה? התשובה לשאלה הראשונה היא חודשים בודדים לכל היותר. התשובה לשאלה השנייה - קרוב לשנה, או אולי פחות מכך, אם אירן תפעיל יותר סרכזות, או סרכזות באיכות טובה יותר במרכז/י ההעשרה שלה.
מהו, אם כן, יתרונה של העסקה בעת הזו? עבור אירן היא מגלמת יתרונות גדולים, לרבות הדלק החדש עבור כור המחקר הגרעיני, הפרעה מינימלית למטרותיה ארוכות הטווח של תוכנית הגרעין, והפצת מסר של רצון טוב לכאורה, שעלול לפגוע בנכונותם של השחקנים הבינלאומיים להתמודד עם שאיפותיה הגרעיניות של אירן בנחישות הדרושה. עבור העולם, ההסכם יביא לעיכוב של חודשים אחדים לכל היותר ביכולתה של אירן להשיג שוב את קו היעד של הייצור הפוטנציאלי של פצצת הגרעין הראשונה שלה.
ההסכם עוסק בהפקדתם של 1200 קילוגרמים של אורניום אירני המועשר בדרגה נמוכה בשטחה של טורקיה. מה לגבי האורניום המועשר בדרגה של 20% אותו אירן כבר ייצרה? מדוע הוא אינו מהווה חלק מן העסקה? אם העסקה תיושם, אירן הרי לא תזדקק לעשרים האחוזים שלה, מכיוון שהיא תקבל את מה שהיא זקוקה לו מכוח ההסכם. האם תידרש אירן להפסיק את פעילות ההעשרה לכדי 20% כתוצאה מן העסקה, מכיוון שפעילות זו תיחשב למיותרת?
עולות גם שאלות מעשיות באשר להחלפה עצמה. מי יספק את החומר לייצור הדלק של הכור? למרות שהדבר אינו מובהר די הצורך בהצעה, ניתן להניח כי האורניום המועשר בדרגה נמוכה של אירן שיופקד בטורקיה לא ישמש למטרה זו, מכיוון שצוין במפורש כי חומר זה יישאר בבעלותה של אירן עד אשר העסקה תושלם, וכי הוא יוחזר לשטחה מיידית וללא תנאי אם ברגע נתון כלשהו תתבצע הפרה של הוראה כלשהי של ההסכם בין הצדדים. ומי יבצע את ההעשרה לכדי 20%? מי ייצר את מוטות הדלק? מדובר כאן בתהליך מורכב, שאך מדינות מעטות יודעות לשלוט בו. מי יקבל לידיו את 1200 ק"ג של אורניום אירני מועשר בדרגה נמוכה בהחלפה הסופית? מי ישלם עבור ההעשרה ועבור ייצור הדלק? מהו מחירו של המבצע? האם שנה אחת (התקופה המצוינת בהסכם) היא תקופה מספקת עבור התהליך?
השגתו של הסכם זה, גם אם הוא לא ייושם בסופו של דבר, כבר גרמה לקרע נוסף בקרב חברות מועצת הביטחון. בעוד שברזיל וטורקיה היו נחושות בדעתן כי אין מקום לדון בהחלטות נוספות בדבר הטלת סנקציות על אירן, מאחר שהעסקה יוצרת "מצב חדש", הסכימו חברי קבוצת החמישה על ההצעה לסבב הרביעי של סנקציות אשר הוגשה על-ידי ארצות הברית. גם אם ההסכם לא יצא אל הפועל, בעצם התהוותו הוא הדגיש את המחלוקות הקיימות במועצת הביטחון. יתרה מכך - באשר ליתרון האפשרי היחיד של העסקה, דהיינו עיכוב של מספר חודשים בהתקדמותה של אירן להשגת יכולת גרעינית צבאית - השאלה החשובה ביותר היא איזה שימוש תעשה הקהילה הבינלאומית בזמן אותו היא תרוויח. ללא אסטרטגיה כוללת לטיפול בסוגיה זו, העיכוב לא יהיה יותר מאשר מה שהוא, והמתנה לאירן - תהיה לעובדה.
