עוד מציין פלאח, כי סגן המפכ"ל לשעבר, ניצב זוהר דביר, שהעיד מטעם ההגנה, "עשה רושם של אדם ערכי ומקצועי והמדינה התברכה בקצינים דוגמתו. לדבריו, בסיטואציה כמו של הנאשם – היה יורה לרגליו של טקה". פלאח החמיא לנאשם על שהתערב באירוע, שכן מצופה משוטר להתנהג כשוטר גם כאשר הוא אינו בתפקיד. הוא מתאר באריכות את האירועים, וקובע שהנערים וטקה סיכנו בצורה ממשית את הנאשם, בעוד הוא פעל-כנדרש.
פלאח מציין, כי בנוהלי המשטרה אין מענה לשאלה האם במקום בו שוטר רשאי לירות לגופו של מי שמסכן אותו או את זולתו, הוא רשאי לירות לצידו כפי שעשה הנאשם. "מדובר בלקונה בנהלים של משטרת ישראל". על-פי הנהלים, במקרה של סכנת חיים, שוטר רשאי לירות לגופו של מי שיוצר סכנה כזאת. לצד זאת, הוא חייב לצמצם את הסכנה למי שמסכן אותו. פלאח קובע, כי קל וחומר שיש לשוטר סמכות לירות סמוך לגופו של מי שמסכן אותו, גם אם בשל כך נוצרת סכנה. הוא קורא למשטרה לתקן את הוראות הירי ולהכליל את הסמכות לירות סמוך לגופו של יוצר הסכנה, תוך קביעת קריטריונים ונהלים לירי כזה.
הנאשם לא חפץ במותו של טקה ואפילו לא בפגיעה בו, אלא רק להרתיע אותו ואת חבריו ובכך לנטרל את סכנת החיים שבה היה נתון, מדגיש פלאח. הירי אכן נטרל את הסכנה, אך המחיר היה כבד מנשוא. הנאשם אמר בעדותו, כי הוא או טקה היו מתים באירוע זה. הנאשם היה נתון בסכנה ממשית ומיידית, הייתה הצדקה לירי והסיכון שנטל בירי זה לא היה בלתי סביר; הירי היה מתבקש בנסיבות העניין. כל התנאים להגנה עצמית התקיימו במקרה זה.
בפנותו לבני משפחת טקה מדגיש פלאח, כי הזיכוי אין משמעותו שהוא לא נורה בידי הנאשם, אלא שהירי היה מוצדק. ייתכן שהם יחושו תחושה של תסכול ואף חוסר צדק, אך כשם שהצדק יכול היה להוביל להרשעת הנאשם, הוא יכול היה להביא לזיכויו. ואילו בפנותו לנאשם אמר: "למרות הזיכוי עול כבד רובץ על נפשך, שהרי הזיכוי לא יכול למחות את העובדה שכתוצאה ממעשיך נגרם מותו של אדם". את המדינה ייצג עו"ד
רונן יצחק, ואת הנאשם - עו"ד יאיר נדשי.
