פסים סמויים
בימים שהכינו את הניירות או את היסודות או את השטרות שעליהם בנו את מגדלי
הולילנד, התחילו להכין גם את הניירות להנחת פסי ברזל של "רכבת קלה", זו שיותר ממה שנועדה להעביר נוסעים משכונה לשכונה, נועדה להעביר כספים מהמדינה לכמה בכירים בהווה ולשעבר.
רכבת עוד אין, אבל הרבה וילות נבנו מאז בקיסריה הודות לרכבת שלא נוסעת בירושלים, ושביום שהיא כן תסע, העיר תפשוט רגל.
תחילה אמרו שזה יעלה לקופת הציבור 1.2 מיליארד. אח"כ התברר שהאוצר התחייב לשלם 1.4 מיליארד. ואז התברר שזה 2.2 מיליארד, אח"כ 2.3, אח"כ 2.4 מיליארד וכן הלאה. ואם תזכרו שבין כל 0.1 קטן כאן למשנהו, זה 100 מיליון שקל שמישהו גם מגרד עליהם עמלה, אז תבינו את ענין הוילות. כיום, אגב, זה הגיע כבר ל-3 מיליארד, לא כולל גשר מיתרי כביסה אחד, וזה לפני שבדקו את הספרים האמיתיים.
כשיצא המכרז וחברת הראל שנכנסה לעניינים לא עמדה בתנאי המכרז ולא הצליחה לגייס את הכסף שנדרש מצידה לסלילת רכבת, התחיל המשחק האמיתי. לפי החוק ותנאי המכרז היה צריך להחזיר את הזכיון למדינה, רק שהייזמים הלכו לאוצר לבקש עוד המון דחיות ועוד כסף, וקיבלו. האוצר אישר. וחזר ואישר. וחזר והזרים. והכל בהמלצת בכירים באוצר וח"כים משפיעים כמו בייגה שוחט, שר אוצר לשעבר. כולם אנשי כבוד בניה ויצירה.
וככה האוצר וועדת הכספים נתנו לייזמים דחיה של שנים נוספות ותוספות בלתי נגמרות של מאות מליוני שקלים נוספים, שאיש לא יודע היכן הם נספגו והיכן הם נטמנו, אבל בטוח שלא בין הפסים: א - כי אין פסים . ב - כי הרווח בין הפסים צר יותר מהרווח של המעורבים.
ולמה נזכרתי? כי השבוע נודע ששר האוצר לשעבר, איש פעיל מאד בוועדת הכספים שאישרה עוד כסף ועוד דחיות לייזמי הרכבת, זה שפרש מהכנסת ועבר מייד לכהן בהנהלות של חברת הראל השקעות שמחזיקה במניות הרכבת הזו, מיועד עכשיו גם לנהל אותה. את הרכבת. אבל באמת שמגיע לו, לבייגה שוחט. יש לו חלק חשוב במימונה, כולל בסכום ענק לא ידוע שישולם לה בעוד 10 שנים לחיודש כל הציוד ע"ח המדינה בניגוד לתנאי המכרז. במצבים אחרים הייתה הפרקליטות כבר מעיינת בפרוטול ועדת הכספים מיום 9.2.2005.
מגדלי הולילנד בירושלים הם אולי בולטים במיוחד, אבל הרבה פסים סמויים עוברים תחתם.
