נשיאת בית המשפט העליון, שר המשפטים, ראש לשכת עורכי הדין, שופטים, עורכי דין, אורחים, מכובדיי כולם - בוקר טוב.
ארבעה חודשים בדיוק אני פוסע במשעולי המשרה הרמה הזו. אומנם מדובר רק בשליש שנה ולא בשליש קדנציה, וטרם בשלה העת להעניק או לקבל "תעודת שליש", אך חרף הדברים האלה אבקש לנצל את האכסניה המכובדת הזו של כנס לשכת עורכי הדין כאן באילת כדי להתייחס, ולו גם בקליפת אגוז, למספר תובנות שאני נושא עמי מאותם ארבעת החודשים.
חכמינו אמרו כי "פותחין בשבח אכסניה", ולאחר שכך כבר עשיתי ושיבחתי את האכסניה הנכבדה הזו, אבקש לומר מספר מילים גם בשבח המשפטנים שבמשרד המשפטים.
הרמטכ"ל השיח באוזני באחת ההזדמנויות כי אתה טוב בדיוק כפי הכפופים לך, אם הוא צודק, ויש רגלים לסברה שהוא צודק, אז אין לי להיות מוטרד. כמעט הייתי אומר שאני יכול להתרווח בכסאי בביטחון, ואולי אפילו בשמץ של הנאה, תוך שאני סומך בביטחון מלא על אלה הכפופים לי.
כידוע, באתי מן השוק הפרטי [לצורך כך נתעלם מ"הקדנציה הקודמת" שלי במשרד המשפטים, שהייתה באלף הקודם וחלה עליה, אם תרצו, התיישנות זה מכבר...]. בחודשים האחרונים הכרתי מקרוב משפטנים רבים בשירות הציבורי, והתרשמתי מאד מן האנשים העושים במלאכה, מרמתם ומאיכותם.
שאלתי את עצמי מה סוד ומה קסם יש לו למוסד הזה שהוא מנתב לתוכו אנשים כל כך איכותיים, כל-כך מוכשרים, בשוק כל-כך תחרותי, בתנאי עבודה שאינם משופרים כל עיקר. התשובה שנתתי לעצמי היא כפולה: מסורת שעוצבה ע"י דור הנפילים שקדמו לי, אשר עיצבו את המוסד החשוב הזה איש איש בדרכו, איש איש בסגנונו, וכן תחושת שליחות רבת עוצמה; שכן רבים מאלה העובדים בשירות המדינה, אילו רק רצו יכולים היו להשתלב בקלות רבה בצמרת המשרדים הפרטיים המובילים בישראל ואני יכול להעיד על כך מידיעה אישית, הייתי שם, שאחרת אין להבין את התופעה הייחודית הזו. אני מכל מקום, לא אוכל לספק לכם הסבר אחר.
נפגשתי לפני כחודש עם היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה השונים. הייתה זו פגישה ברוב עם. עבודתם ראויה ל
כבוד, אלה הם שומרי הסף, אלה הם האנשים הניצבים על חומת שלטון החוק.
אמרתי להם כי קל מאוד להתחבב על הבריות כשאתה מסכים עמן. המלאכה הופכת קשה הרבה יותר כאשר אתה חולק עליהן, כשאינך מסכים איתן. תפקידם איננו להתחבב על הבריות, זה איננו התפקיד שיועד להם. תפקיד אחר יועד להם להיות שומרי הסף, שומרי החומות. אבל כשאמרתי את כל אלה עדיין לא אמרתי שיש להיפרד מהשכל הישר. השכל הישר איננו ז'קט שאתה לובש אותו בבית ומסיר אותו בבואכה לעבודה, הוא דומה יותר לצמה, זו שהולכת עמך לאורך כל הדרך.
השכל הישר והטוב הוא מצרך חשוב שלא כדאי להיפרד ממנו בקלות רבה מדי.
מלבד תפקידו של היועץ המשפטי למשרד כשומר סף, יש לו גם תפקיד מרכזי של סיוע והעמדת הכלים והאמצעים המשפטיים ליישום מדיניות המשרד והדרג הנבחר. אני מאמין שבהתנהלות נכונה ושקולה של כל הנוגעים בדבר לא צריך שתהא סתירה בין תפקיד היועץ כ"שומר סף", ובין תפקידו כגורם מסייע לפעילות המשרד. ה"שכל הישר" שכבר דיברתי בו, הוא כלי חשוב לשמירת האיזון בין שני תפקידים חשובים אלה ולמניעת התנגשות ביניהם.
ביקשתי מפרקליט המדינה כי תצא הנחיה לפיה, עמדת התביעה בשלב קביעת מועדי הוכחות במשפטים פליליים, תהיה כי הישיבות ייקבעו ברציפות, מיום ליום ועד גמירא. זו מצוות המחוקק, ואותה יש אחת ולתמיד, לקיים.
שום רפורמה שעניינה שיפור וייעול ההליכים המשפטיים ותהא זו חשובה וחיונית כאשר תהיה, אינה יכולה להשתוות, ולא תשתווה למהלך הזה. אם חפצים משפט אנחנו אין לנו אלא לאמץ הנחייה זו ולחתור ללא לאות להגשמתה. בלעדיה לא יקום משפט פלילי בישראל.
אינני ממונה על הכול. אינני יכול לומר לכם, חבריי הסנגורים, כיצד לנהוג וקל וחומר, אינני יכול לומר דבר לביהמ"ש - כל שיכול אני זה לעתור בפניו ולהרכין ראש תוך המתנה לפסיקתו. אבל אני עומד בראש התביעה הכללית בישראל וככל שהכתוב מדבר בתביעה הכללית, זו תהא עמדתנו העקבית ודרך כך נגשים את הוראות החוק ותכליתו של המשפט הפלילי.
מהלך כזה הוא חיוני. לא ייתכן שאירוע פלילי שמתרחש בשנת 2010 יונח על שולחן הפרקליטות ב-2013, יוגש לביהמ"ש ב-2016 ופס"ד סופי יינתן ב-2020. אין ואסור שיהיה כדבר הזה. איזה ערך יש למשפט כזה?
בפנייתי לפרקליט המדינה בעניין זה ציינתי, כי ככל שמשפטים יתנהלו אומנם מיום ליום ניתן יהיה לאפשר לסנגורים פרק זמן ארוך יותר בתחילת הדרך, לשם לימוד התיק, והתביעה תוכל לגלות גמישות בבקשות דחיה של ההגנה כל עוד לא החל המשפט. יעתור הסנגור לפרק זמן של חודשיים עד תחילת הראיות, אנחנו בכפוף כמובן להסכמת בית המשפט, נסכים לכך. יבקש פרק זמן נוסף יינתן לו ככלל, מבוקשו, אבל לכשיתחיל משפט הוא ימשיך ויתנהל מיום ליום עד גמירא.
שוחחתי בעניין זה עם נשיאת בית המשפט העליון, והיא ראתה את היוזמה באור חיובי, כך גם שר המשפטים. ואולם, מהלך כזה לא ייצלח בלעדיכם, חבריי עורכי הדין.
בלי הצטרפותה של לשכת עוה"ד למהלך סיכוייו "אפריורי" אינם משופרים. אני קורא לידידי הטוב, יורי גיא-רון, להירתם במלוא עוצמתו למהלך החיוני הזה.
מהסנגוריה באתי ומידיה אבקש. אני יודע ואין לי אפילו ספק ספיקא, כי מהלך כזה ישכלל את עבודת הסנגור. הוא יהפוך את עבודתו הקשה בלאו הכי של סנגור לקלה הרבה יותר.
הנחייה זו עולה בקנה אחד עם כבוד האדם אך לא רק כבוד האדם מונח על הכף, אלא גם כבודה של התביעה הכללית, כבודה של הסנגוריה, כבוד בית המשפט ועיקר העיקרים, כבוד המשפט. אין כבוד למשפט שכך מתנהלים הדברים. מהלך כזה ישפר את חיי המשפט, אין לי ספק בכך ולכך אני מבקש מכם להצטרף.
ברור לי, כי השינוי לא יארע מהיום למחר. ביקשתי מפרקליט המדינה לקבל בעוד חצי שנה דיווח מסודר אודות יישום המהלך. אני משוכנע ששיתוף פעולה מצד כולנו, יביא לתוצאות חיובית כבר בטווח הנראה לעין.
מבטי מופנה גם פנימה. פנימה לדרך ההתנהלות שלנו ולחובתנו לקדם עשיית משפט מהיר ויעיל, שבדרך כלל הוא גם משפט צודק יותר. בדק בית נעשה בעניין משך הטיפול בתיקים בפרקליטות ובתביעה המשטרתית. אנו עושים לקיצור משך הזמן הזה, ונמצאים בשלב מתקדם של גיבוש הנחיית יועץ משפטי לממשלה חדשה שתקבע משכי זמן מוגדרים למשך הטיפול המקסימאלי בתיק שמגיע לפרקליטות או לתביעה המשטרתית, תוך התייחסות לסוגי התיקים השונים, סיבות אפשריות לעיכוב וכל כיוצא באלה.
בהקשר זה גם הונחתה התביעה הכללית שלא להרבות באישומים באין צורך, למצער, צורך חיוני להפיל על הנאשם, כמאמר האנגלים, את כל הספר. יש להתרכז בעבירות העיקריות ולא לדשדש בשולי האירוע הפלילי.
כמו-כן אין להעמיס על כתב האישום נאשמים שוליים שהראיות נגדם רחוקות מלהיות טובות ומשכנעות. יש להתרכז בנאשמים העיקריים שנגדם יש ראיות טובות. הן בעניין ריבוי האישומים והן בעניין ריבוי הנאשמים, יש לבחון האם "הצר שווה בנזק המלך", ולשקול עלות מול תועלת - בזמן ובמשאבים - וכדבריו הטובים של השופט חיים כהן באחת הפרשות: "בדרך כלל יש בריבוי אישומים כאלה לא רק משום חוסר הגינות כלפי הנאשמים. כי אם גם משום הטרדת חינם של בית המשפט..." (ע.פ. 311/72 בעניין צברי).
האחריות על הגשת כתב האישום רובצת על כתפי התובע ועל כתפיו בלבד. הוא לא יכול לגלגל אחריות בלעדית זו לחצרם של אחרים. רק אם קיים סיכוי סביר להרשעה וקיים אינטרס ציבורי, יוגש כתב אישום. בעניין זה האחריות כולה, מתחילה ועד סופה רובצת לפתחו של התובע. זו אחריות אדירה והוא לא יוכל לגלגלה לחצרו של בית המשפט, מתוך הנחה שזה "יוציא עבורו את הערמונים מן האש", ויחליט בתיק גבולי ומעורר התלבטות. גישה זו של "גלגול אחריות" אינה מקובלת עליי, והיא טומנת בחובה נזק רב הן לנאשמים, והן למערכת אכיפת החוק עצמה.
ראוי תמיד לזכור כי חזקת החפות מוענקת במשפטנו לכל אדם וכל אדם זכאי גם לכבוד האדם.
מעצרים נוכח פני הטלוויזיה או פרסום תמליל עדותו של נחקר, עם כל הכבוד, אינם עולים בקנה אחד עם זכותו של אדם, כל אדם, לכבוד האדם.
זו הייתה דעתי אז בשעה שפסעתי במשעולי הסנגוריה, וזו דעתי עכשיו בהיותי היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה הכללית.
נפגשתי בעניין זה עם צמרת המשטרה, מפכ"ל המשטרה
דודי כהן, ראש אח"מ ניצב יואב סגלוביץ', ביחד עם פרקליט המדינה וצמרת משרדנו ודעתם אינה שונה מדעתי. הם סבורים כמוני שתופעה זו איננה משרתת מגמות טובות. היא חותרת תחתיהן, וכולם שותפים לעמדה שיש לעשות לעקירתה ולהיעלמותה מנוף חיינו.
והנה כך סבורים הכל; צמרת משרדנו, צמרת המשטרה, והתופעה עדיין תופסת לה מקום של אי כבוד בחיינו.
מנוי וגמור עמי להלחם בתופעה הזו - לפחות ככל שהדברים נוגעים למערכת האכיפה - וכידוע בעניין זה לא הכל מונח לפתחנו. אעשה זאת באמצעות חידוד הנחיות היועמ"ש, וכבר התחילה במשרדנו עבודת מטה בנושא. לא אהסס לעשות זאת גם באמצעות יוזמת שינוי חקיקה במקרים המתאימים. כך לדוגמא, בכוונתי לקדם תיקון חקיקה שיאסור על פרסום חומרי חקירה גולמיים כמו תמלילי חקירה וכיוצא באלה, וזאת עד להצגתם במשפט או עד לאישור בית המשפט, לפי המוקדם. זהו הדין הקיים היום ביחס לתיעוד קולי או חזותי של חקירה, ואין סיבה שדינו של תמליל כתוב יהיה שונה בעניין זה.
כמובן, שהכול צריך שייעשה ברגישות המתבקשת נוכח האינטרסים השונים המתחרים על הבכורה בעניין זה. כך זכות הציבור לדעת, כך חופש העיתונות וכל כיוצא באלה אינטרסים שאני רחוק מלהקל בהם ראש ועדיין, צילום אדם בקלונו איננו עולה בקנה אחד עם כל אלה. ומשהגעתי לכאן ארשה לעצמי לומר לכם גם זאת:
”חופש העיתונות בחברה חופשית ודמוקרטית הוא ערך נעלה אני מכבד אותו ומכיר בחשיבותו. אומר לכם יותר מכך, לא ארצה להיות יועץ משפטי לממשלה במדינה שחופש העיתונות איננו מכובד ואיננו זוכה לבכורה".
"קשה לתאר מדינה דמוקרטית בלא עיתונות חופשית ואחראית" - כך בלשונו של הנשיא ברק (בג"צ 2148/94 אמנון גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון פ"ד מח(3) 573).
אך עדיין לדידי יש הבדל בין חופש עיתונות להפקרות עיתונאית ולא זה כהרי זה. הראשון, ראוי לכבוד השני, לא ולא. כידוע לכם, הבחנה זו גם עומדת ביסוד החלטותינו וצעדינו בפרשה מסוימת מהעת האחרונה, ולא אדבר על כך יותר לעת הזו.
אני מניח שלא אגלה לכם סוד גדול אם אומר שקיימת אלימות בחברה הישראלית, והיא מופנית למרבה הצער כלפי כל. שופטי ישראל למגינת הלב אינם, כך למדנו לאחרונה, חסינים בפניה. כך גם ביחס לאנשי מערכת אכיפת החוק - פרקליטים שוטרים וסוהרים.
דא עקא, שאינני נמצא בצד שיכול להרשות לעצמו אמרות והצהרות מכגון אלה, שכן עלינו המלאכה לעשות. אין ספק שיש להיאבק בכל הכוח נגד תופעה חמורה ומדאיגה זו, אך נדמה לי שאין לי את הפרווילגיה בנושא הזה רק לשאת נאומים ולקרוע קריעה. עלי גם האחריות להתמודד עם תופעה זו ולעשות למיגורה. לפחות ככל שהדברים נוגעים באמצעים שבידי מערכת אכיפת החוק, וזאת כמובן לצד מערכות אחרות, כמו חינוך, תקשורת וכיוצא באלה, שגם בידיהם כלים חשובים למאבק בתופעה החמורה הזו.
אומר לכם בנושא הזה בקצירת האומר רק זאת: פגיעה בשופטי ישראל היא פגיעה במרקם העדין והרגיש ביותר של חיינו בארץ הלא פשוטה הזו. המשטרה יודעת זאת, התביעה יודעת זאת, אני יודע זאת. כנגד הפוגעים בשופטי ישראל ננקוט ביד קשה ובמלוא עוצמת הדין.
יש להלחם בשחיתות השלטונית גם בחרב גם ברומח וגם בכידון. חולשה בעניין זה צופנת בחובה רעות גדולות שכן מעבר לנזק האינהרנטי הטמון בשחיתות פר-סה, עלולה חלילה, להיווצר תחושה בציבור כי החוק איננו מופעל בצורה שוויונית, ולא הכול שווים בפניו, ואין לך רעה גדולה מזו.
יש איפוא להלחם בשחיתות השלטונית במלוא העוצמה, אך אין לברוא שחיתות מקום שזו איננה קיימת.
אמרתי את הדברים האלה בשעה שהופעתי בפני הוועדה לבחינת מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
ולכם אומר כך: אין רפיון בדברים האלה, נחישות רבה יש בהם. מי שבורא שחיתות מקום שזו איננה קיימת סופו שאיננו נלחם בשחיתות האמיתית, ובזו האמיתית, יש להלחם כמוטעם, גם בחרב גם ברומח וגם בכידון. לשם כך יש צורך במערכת אכיפת חוק חזקה ובטוחה בעצמה, שיש בידיה גם את הכלים, וגם את היכולת להתמודד עם המוטל עליה.
שואלים אותי מה המדיניות שלכם ואני אשיב לכם בפשטות, לאכוף את שלטון החוק. לאכוף אותו בהתמדה, לאכוף אותו ללא מורא, לאכוף אותו בנחישות. לחתור להגשמתו בעקשנות אך בעשותינו כך, לא להיפרד מהשכל הישר והטוב.
ליושרה של מוסד היועץ המשפטי לממשלה ולאמון הציבור ביושרה של המוסד הזה חשיבות עליונה. עמלו על כך גדולי היועצים המשפטיים שקדמו לי. עתה הופקדה כהונה זו בידי. היא הופקדה בידי, בנאמנות, ובדעתי לעשות כל אשר לאל ידי להיות ראוי לאמון זה.
קידום מעמדו של מוסד היועמ"ש ושמירת אי תלותו הוא תנאי בלעדיו אין לשמירה על שלטון החוק ולתפקודה היעיל והנכון של מערכת אכיפת החוק.
הצלחתי בעניין הזה היא ללא ספק הצלחת המערכת שאני ניצב בראשה, כישלונה - באחריותי. אני מכיר באחריותי זו ואינני נרתע ממנה.
משבאתי לכאן אבקש לאחל לכולכם שתהנו בכנס ואל תשכחו גם לנוח. לצערי, עומס התיקים שעל שולחני איננו מאפשר לי להיות איתכם לאורך כל הכנס, כך שאאלץ לנטוש בקרוב את השמש הדרומית לטובת אורות הניאון שבצלאח-אדין.
