כאן כבר מדובר באיוולת ברמה ללא תחרות. לו היו מספרים לחכמי חלם את סיפורי חכמי הנאורים, הם היו תופסים את הבטן ולא מצליחים לחדול מלהתפקע מצחוק. הנאורים שולטים באופן שבו מתנהל העולם הנאור, ואין שום דרך לשכנעם לחדול מפסטיבל האיוולת שהם משליטים על העולם כולו. הנה לקט קונספציות משעשעות:
הענקת פרס נובל לשלום לערפאת חשפה באורח מביך במיוחד, שהנאורים החביבים נורא מתאמצים לשכנע את המציאות להיות בדיוק כפי שהם אוהבים אותה. כל-כך חבל שהיא תמיד מסרבת...
כאשר
כבוד היו"ר היה בחיים, הנאורים שמרו עליו בחיל ורעדה כעל בבת עינם, שהרי אין פרטנר אחר (כל נאור ידע). אין מלבדו. יחיד בדורו, רק ערפאת יביא שלום, אבוי אם תיפול שערה מרגלו. רק סיים מר אבו עמר להתלוצץ עם רופאיו, מיד בלי למצמץ, בלי להניד עפעף ובלי להתבלבל, מיהרו הנאורים והכריזו בחדווה: "האח, הידד, נפטרנו מן המכשול לשלום", ואצו רצו אל הפרטנר האהוב הבא שלהם: אבו מאזן, עימו הם מתנים אהבה עד עצם היום הזה.
הנאורים לא מתבוננים לאחור, לו היו, הם היו הופכים לנציב מלח. במה צדקו? בכלום. אבל שום דבר לא יפריע להם להמשיך להסביר לכולם מה צריך לעשות. מהו ההבדל למשל, בין יוסי ביילין ובני בגין? ביילין כמובן הרבה יותר מכובד ומוערך בעולם ואילו לבגין תדמית של קיצוני. טוב, יש עוד הבדל פעוט: בגין צדק בהכל וביילין טעה בהכל (תקנו אותי אם אני טועה). לזכותם יאמר שתמיד יש להם הסברים מרשימים לשאלה מדוע הם כשלו? אומנם תמיד הם טועים ותמיד כושלים, אבל היי, לפחות תמיד הם יודעים מי אשם.
אם מרצה יטיל על תלמידיו להגיש עבודה על השאלה: במה צדקו הנאורים (בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי)? הרי שכל הסטודנטים, מן הסתם, יגישו דפים ריקים, וכולם יקבלו ציון מאה.
הנאורים ניסו לעשות שלום עם הפלשתינים. לא הצליח להם, מה עשו? ניסו שוב. לא הצליח, מה עשו? ניסו שוב, יותר חזק. לא הצליח, מה עשו? ניסו שוב, עוד יותר חזק. לא הצליח, מה עשו? תנחשו כבר לבד. אוסלו א'ב'ג'ד'ה'ו'... הנאורים כל-כך רוצים שלום, שגם אם הפלשתינים ישבעו בהן צדקם שהם בסך-הכל רוצים לחסל את ישראל בשיטת האיסלאמי, אין סיכוי שהנאורים יאמינו להם. עוד קצת שטחים, עוד מעט חנופה, עוד טיפה התרפסות והנה פורץ השלום.
אפשר להתייחס לתפיסות שלהם בנושא השלום כסוג של דת. אם הייתה להם תפילה היא בוודאי הייתה נשמעת כך: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת השלום, וגם אם יתמהמה בוא יבוא ברגע בו נברח מהשטחים". והמסובים עונים: אמן.
הנאורים קיבלו את מלחמת השחרור קשה: העולם הערבי קם עלינו להשמידנו, אבל אנחנו קילקלנו לו את התוכניות ולמרבה הפלא במקום להיות מושמדים היכנו בו, כבשנו לו, הרגנו ואף גירשנו. מזעזע. הנאורים נורא עצובים שגולדסטון לא היה אז לחקור את פשעינו. בינתיים הם נאלצים להסתפק בחגיגות נאכבה צנועות.
הנאורים מבינים לליבם של ערביי ישראל, שככל הנראה מקנאים בנו על כך שהייתה לנו שואה. להם לא מגיע? הם כל-כך התאכזבו שלא הצליחו להשמידנו בשנת 48, שהחליטו ליילל על-כך שהחטפנו להם.
הנאורים מבינים את אבלם של הפלשתינים השונים המתקשים להשלים עם ההרג הרב שגרמנו להם. אפשר להבין, הם רוצים להתייחד עם זכר ההרוגים. הגיוני, אבל יש בעיה קטנה: הם לוקחים קשה רק הרג שיהודים אחראים לו. את "ספטמבר השחור", למשל, הם לא מזכירים יותר מדי. מדוע? האם כשערבים הורגים אותם זה פחות כואב?... בפרשת סברה ושתילה מרוב זעם על ישראל שלא מנעה מהערבים לטבוח, הם שכחו לכעוס על הרוצחים עצמם. מדוע? האם רק פשעי יהודים כואבים?... כנראה שלעולם לא נדע.
"הכיבוש" - זו טראומה שהנאורים המסכנים לא מצליחים להשתחרר ממנה. במלחמת ששת הימים העולם הערבי שוב התכונן להשמידנו, לצערו הקדמנו אותו וניצחנו. בלי להתבלבל פסקו הנאורים מיד פסק הלכה: מלחמות צריכות להיות עם ביטוח! הודות לנאורים הערבים לא צריכים לחשוש מלהתנפל עלינו. יפסידו? נכבוש להם? לא נורא, יש ביטוח. ומה היה קורה לו הערבים היו כובשים לנו? זה ביטוח חד-סיטרי...
מה שיפה בתנועה לשחרור השטחים שטרם נכבשו, הוא שהיא הוקמה עוד לפני שהשטחים שצריך לשחררם בכלל נכבשו. הנאורים פשוט מוקסמים מיכולת ניבוי העתידות של אש"פ.
כאשר ביבי דרש "הדדיות", הנאורים היו בשוק: נכון, חתמנו איתם על הסכם, אבל לדרוש מהם לקיים אותו?... הנאורים שברו את הראש ולא הצליחו להבין מה השתבש אצל נתניהו, מה פתאום לדרוש מהפלשתינים לקיים את חלקם בהסכם?
הנאורים כה חכמים שגיאומטריה רגילה קטנה עליהם. ישנה אימרה לפיה ברגע שהעולם הערבי יניח את נשקו - יגיע הקץ למלחמה, וברגע שישראל תניח את נשקה - יגיע הקץ לישראל. כיצד הנאורים מכנים את הוקטור הזה? "מעגל האלימות". איך בדיוק הם מצאו כאן מעגל? זהו כישרון השמור ככל הנראה לנאורים בלבד. זר לא יבין זאת.
הנאורים נורא מוכשרים: הם יודעים מצוין מה לא לעשות. אומנם איך להגן על ילדיהם מפני הטרור - הם לא יודעים, אבל איך להפריע לאלו שיודעים - אוהו, זאת הם יודעים מצוין.
הנאורים אוהבים את המציאות בהתאם לצורך: האם הסכסוך הישראלי-ערבי הוא לאומי או פרטני? הנאורים מגחכים, שאלה קלה: כאשר הפלשתינים מכים בנו, זהו כמובן מאבק לאומי! מה השאלה? אי-אפשר לנצח עם כבוש, כל נאור יודע. כאשר ישראל מכה בחזרה, זהו כמובן מאבק פרטני. וחס וחלילה שלא תיפול שערה מראשו של הציבור הפלשתיני, שרק במקרה עבר בסביבה וכל קשר בינו ובין הטרור כמובן מקרי בהחלט.
מה פתאום שהפלשתינים יסבלו מן המלחמה שלהם? זועמים הנאורים. זו הרי זכותו הטבעית, הלגיטימית וההיסטורית של הציבור הפלשתיני לצפות במלחמתו מהמרפסת בטלוויזיה תוך פיצוח גרעינים. שומה עלינו לרדוף כל פעם רק אחר "לוחם החופש" הספציפי הפוגע בנו, תוך הקפדה יתירה על זכותם הלגיטימית של הפלשתינים לשלוח את ילדיהם לשחוט את ילדינו מבלי שהדבר יפגע בהם כהוא זה.
הנאורים קבעו כי הסכסוך הישראלי-ערבי הינו פרטני. אי לכך ובהתאם לזאת כל קשר ללאומיות או לאומנות - גזעני בהחלט. לכן כל מי שיעלה על דעתו שערבי יתמוך בערבים - הוא גזען!
הנאורים כל-כך מתעבים גזענים, שהם קבעו: כל מי שסבור שהפלשתינים המסכנים חסרי-הישע, הינם בוגרים האחראים למצבם - גזען הוא!
הנאורים כל-כך דואגים לפלשתינים המסכנים, שהם תומכים בדרישתם הלגיטימית והצנועה ל"גם וגם": גם מדינה משלהם נקייה מיהודים, וגם הכנסת מיליון פליטים משלהם לתוך מדינת כל אזרחיה.
הנאורים דורשים מישראל להעניק לפלשתינים את כל מאוויהם פלוס בונוסים, כפיצוי על סבלם הנורא בניסיונותיהם הכושלים להשמידה. בתמורה יואילו הפלשתינים לשקול האם למדינת היהודים מגיעה זכות קיום.
הנאורים נגד הכללות בבני אדם. מה שלא מפריע להם לקבוע שהערבים הם בדיוק כמונו (וסליחה על ההכללה). אין כמובן שום סתירה עם זה שצריך לקבל את השונה. והכי חשוב: אל לנו לרדוף נקמה כמותם, אסור לנו לרדת לרמה שלהם. לנו יש מוסר נאור, בשבילנו ערך החיים הרבה יותר גבוה מהם, לכן עלינו לשחרר 1000 רוצחים תמורת חייל.
הנאורים הגדירו מהו מוסר, התבוננו במראה והשתוממו לגלות: "היי, אנחנו מוסריים". מאותו הרגע הם נטלו על עצמם את המשימה החשובה לשמש כחגורת הצניעות של האנושות. כאחראים על המוסר העולמי הם גילו בדיוק מה הכי חשוב: הם כה טרודים בדאגה לפלשתינים המסכנים הסובלים ממאבקם למען השמדת ישראל, כך שבעיות מוסריות אחרות בעולם יאלצו לחכות.
הנאורים חובבי זכויות האדם מיהרו לשלוח שופט אפרטהייד כדי שיעמיד לדין מדינה שספגה טילים על ישוביה משך שמונה שנים. הם כה קנאים לזכויות אדם, שבשורה התחתונה מעשיהם מעודדים את אירגוני הטרור להגביר את השימוש שהם עושים באזרחים כבשר תותחים. בזכותם במלחמה הבאה ניתן לצפות שכמעט כל משגר טילים יהיה עטוף בחגורה עבה של נשים וילדים.
מרוב התלהבות למנוע
פשעי מלחמה, שכחו הנאורים את החובה להפריד בין אזרחים ובין כוחות צבאיים. הם החליטו לפטור את הערבים מן האחריות הזו, ובכך הם מבטיחים לעצמם "פרנסה" רבה גם במלחמות הבאות. הדבר מבטיח שגם במלחמות הבאות יהיו הרוגים אזרחיים רבים, כך שלחובבי זכויות האדם לא תחסר תעסוקה.
הנאורים כה רגישים לזכויות אזרחים, שהם לא מצליחים להבחין שהעולם הערבי איבחן כבר מזמן את הרגישות העיוורת הזו שלהם, ומאז הוא משתמש באזרחים ככלי לחימה אסטרטגי לכל דבר ועניין. כאשר חבורת מחבלים ותומכיהם מכנה את עצמה "פעילי שלום", העולם הנאור כל-כך מתלהב מהם, שהוא לא מצליח להעלות על דעתו שהם מסוגלים לבצע מעשי לינץ' בחיילים עם רובי צעצוע היורים צבע.
מה שהכי מפתיע את הנאורים היא ההפתעה שכל פעם מפתיעה אותם מחדש: מלחמה זה רע! הרוגים, פצועים, חומות, גדרות, מחסומים, הרס, סבל, עוני, אלימות, אכזריות, שנאה, גזענות, מה לא? זה מפתיע אותם עד כדי כך, שכל פעם כשהם מגלים זאת מחדש, מיד הם רצים לתקשורת ומספרים בהתרגשות. ראו מה מצאנו: סקופ! הערבים המסכנים שוב סובלים מן המלחמה שלהם.
הנאורים מבינים את הצורך של הפלשתינים להעריץ את "לוחמי החופש" שלהם ולקרוא כיכרות על שמם. בסך-הכל הרי גם לנו היו לוחמי מחתרות שרצחו בריטים. את ההבדל הפעוט בין שני המקרים הם מתקשים להבין: אלו רצחו בעיקר חיילים למען מטרה, משהושגה חדלו לרצוח. אלו רוצחים לשם רצח. הטרור הוא המטרה. טבח המוני אכזרי ללא הבחנה וכל המרבה הרי זה משובח. טרור מטורף של המון מוסת שטוף שנאה וצמא דם, אשר מטרתו הרשמית מוצהרת בגלוי גם באמנה הפלשתינית וגם באמנת החמאס: חיסולנו. הנאורים כנראה כה עסוקים, שהם מתקשים להבחין בהבדל הפעוט שבין הקמת מדינה ובין השמדת עם.
האווילות המשובחת ביותר שמורה כמובן לזו המתקשה להבין מדוע רוצחים נמצאים בכלא במקום לבלות באחו כציפורי דרור. אבל אפשר לשער שבגלל חוסר ניסיונה התקשורתי, היא בסך-הכל פלטה לחלל האוויר את מה שגם יתר הנאורים חושבים, רק מצליחים להסתיר... ילדה בת 12 מהתנחלות שחוסמת כביש חייבים כמובן להשליך לצינוק עד תום ההליכים כיוון שהיא מסוכנת לציבור, זה ברור. אבל רוצחים? מה פתאום כלא? לא חראם? הנאורים מתקשים להסתיר את כאבם.
מצחיק? עצוב? אם חכמי החלמ-נאורים לא היו מנהלים את העולם, היינו יכולים גם אנו להשתעשע. סך-הכל אידיאולוגיה עם בסיס בהחלט מרשים: הכי חכמה, הכי צודקת, הכי מוסרית, הכי שפויה, וכמובן הכי צנועה. כל-כך הרבה יתרונות, כמה חבל שרק חיסרון אחד קטן מפריד בינה ובין השלמות: החיבור למציאות...
לסיכום: אם שוחרי חיים אנו כדאי מאוד שהעולם הנאור יהפוך לעולם נעור, ויפה שנה אחת קודם.
