אומנם השרים ממעטים להתראיין, וכבעלי אינטרס עליון להחזיק במשרתם, ויהי מה, לא ימהרו לבקר אחד מעמיתיהם, הרי מחר הם עלולים להיות במצב המביש בו נמצא שר הביטחון.
יש להצדיע לחיילי צה"ל על אומץ לבם, על כך כי למרות מפקדיהם הבכירים אשר לא טרחו להכינם כראוי, על כי פעולה כה פשוטה לצבא כה חזק, מסתבכת בצורה כה נוראה ומסכנת את חייהם, והם כנמרים, ממשיכים למלא פקודה עד לסיום המשימה.
אין זה חדש במקומותינו, כי בעלי השררה יוצאים חפים מכל עוון, בכל עת אשר בה הם נכשלים בתפקידם, מסכנים חיי אדם, גורמים לנזקים כבדים ביותר לישראל, וממשיכים הלאה.
אהוד ברק, החייל המעוטר ביותר בצה"ל, באמת ובתמים רואה עצמו חסין מכל כשל, הביטחוניסט האולטימטיבי, ומה לו ולאחריות לאומית.
החרפה העוטה כעת את מדינת ישראל, הזעם העולמי והביקורת הפנימית, הנאמרת בינתיים בקול מהוסס, אינם תורמים למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד, נהפוך הוא, ככל שנעצום עינינו
ונסב את מרצנו לפטריוטיות מזויפת, כן יגבר המחיר, חלילה וחס, ביום פקודה.
גם ההחלטה להעמיד כמה מנוסעי המשט לדין, התפוגגה כלא הייתה והיא מחזקת את תחושת הבטן כי הממשלה מקבלת החלטות כלאחר יד, באופן רשלני, אשר אמור לעורר בלב כל אזרח חשש כבד מפני החלטות עתידיות הנוגעות לכולנו, אולי אף במישור הקיומי.
לעת הזאת נאמר בקול, מצופה היה כי שר הביטחון יגיש את התפטרותו, בערבו של אותו יום מר ונמהר, הישארותו בתפקידו היא בושה לכל ממשל תקין ולכל משטר דמוקרטי, וגם ראש הממשלה, אשר אמור היה להראות לשר הביטחון שלו, את דלת היציאה, מעדיף למלא פיו מים ולחכות עד יעבור זעם.
אולי כעת נלמד כולנו, כי יש תג מחיר גבוה מאוד, ל"יהיה בסדר" הנודע שלנו ואולי כדאי לאמץ סלוגן קצת יותר אמין.