הטעות היא בגינוי

העולם כולו מזועזע מפעולת חיל הים הישראלי נגד "משט החירות" בלב ים, במים בינלאומיים. גינויים מכל עבר - גם מתוך ישראל יש מגנים. אפילו הממשל והעיתונות בארה"ב לא תומכים בפעולה. לעומת זאת, בישראל רוב האזרחים היהודים תומכים בפעולה (93%), ומצדדים בפעולות דומות בעתיד. תחושת הצדקנות הזאת באה ממקום של חולשה, ולא ממקום של של אמונה בצדקת הדרך וביטחון עצמי. קו ההסברה הישראלי מושתת על כמה שהחיילים הישראלים היו מסכנים מול המתפרעים על סיפון "מרמרה". התוקף מאשים את המותקף בתגובה אלימה. למה המחשבה הזאת? מה, רק לחיילים הישראלים יש זכות הגנה עצמית? מה חושבים להם אותם 93% מהישראלים היהודים? מי אחראי לביטחונם של החיילים? האם האחראים הם אלה שמותקפים על-ידי החיילים? אולי האחראים לביטחון החיילים הם אלה ששלחו אותם למשימה בלתי-אנושית ובלתי-אפשרית? אם החיילים "מצליחים" במשימה, המנהיגים ששלחו אותם קוטפים את התהילה; ואם החיילים נכשלים - אז הם מסכנים?! אני לא מגנה את הפעולה של חיל הים. הפעולה עזרה מאוד בהשגת מטרת "משט החירות". אם הספינות היו מגיעות לעזה ללא התנגדות ישראלית, אף כלי תקשורת ואף מדינה בעולם לא היו מגנים את ישראל, וישראל לא הייתה נאלצת להורות לכל המטיילים הישראלים בעולם להישאר בבתי-המלון או לשוב מיד. אני לא מופתע מהתוצאה, כמו שלא הופתעתי מההתקפה. קונספט הכוח יכול להתמודד רק עם כוח דומה. אלימות לא אפקטיבית מול אי-אלימות. אי-אלימות כן אפקטיבית נגד אלימות. ראיה לכך - הצלחת המשט וכישלון השייטת! מהצפייה בתקשורת בישראל קשה להבין את ההתגייסות הכמעט מלאה למען הצדקת הפעולה. קשה להבין גם את כינוי כל המפגינים בעולם נגד הפעולה - חלקם יהודים - כאנטישמים, את כינוי כל המשתתפים בפעולת המחאה במשט כטרוריסטים, ואת כינוי השמאל הישראלי שמגנה את הפעולה כעוכרי ישראל. זה שם את "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" בסימן שאלה. זה חושף חברה שאין ביכולתה להכיל את האחר והשונה, חברה שאין בה מקום לדעה אחרת. קראתי את מאמרו של עמוס עוז ב-Ynet, תחת הכותרת "מגבלות הכוח". באופן כללי אני יכול להסכים לרוח הדברים במאמר הזה. בעיקר אני מקבל את הקביעה שאידיאולוגיה לא מנצחים בכוח צבאי - אלא באידיאולוגיה אלטרנטיבית, ושכאשר רומסים בעלי אידיאולוגיה - לא מחסלים אותה אלה מחסנים אותה. וכך, בכדי לנצח את האידיאולוגיה של חמאס, לא יעזרו לא סגר ולא מצור, לא חיסול ולא סיכול. הם לא יחסלו את החמאס, שקם והתפתח כתוצאה מייאוש וסבל של בני העם הפלסטיני, ומהמשך הכיבוש האכזרי הישראלי. הדרך האפקטיבית ביותר לחיסול האיבה של חמאס היא חיסול הסיבות להיווצרותו של חמאס - הפסקת הסגר ופתיחת המצור, והשקעת הכוח במשא-ומתן עם חמאס, כדי להגיע להסכם שמקובל על שני הצדדים. אני יודע שזו דרך קשה, אפילו קשה מאוד, אבל היא עדיפה על הדרך הקלה מאוד, דרך האלימות. אם המטרה האמיתית היא ביטחונו של העם היהודי כאן - זה לא יקרה כל עוד אין הסכם עם הפלסטינים. ביטחונם של היהודים קשור בחירותם של הפלסטינים.