עמוס עוז - חייל מקלדת בשירות הטרור

השלום חשוב. חשוב מאוד. כל-כך חשוב, שמי שיודע לעשות אותו ולא מזנק לפוליטיקה, הוא בחזקת אנוכי ללא תקנה. הסופר עמוס עוז הוא אחד מהם. היכולת הווירטואוזית שלו לעשות שלום מהנתונים הקיימים עולה על יכולת השירה של אילם. היחסים בין אזרחי ישראל לסופר החשוב, הדוקים מאוד. האיש העניק חוויית קריאה נדירה לרבים, ובתמורה, הם ניפחו לו את האגו עד כי זה תפח לממדים של נביא. הנביא עמוס. מאז בקעה השכינה מהמקלדת שלו, הוא לא מפסיק להטיף לנו לעשות שלום. ואם המנהיגות לא יודעת איך - בדיוק בשביל זה הוא כאן. קבלו ציטוט: "גם אם ישראל תיירט עוד מאה משטי ספינות לעזה, גם אם ישראל תצא עוד מאה פעמים לכבוש את עזה, גם אם ישראל תפעיל שוב ושוב את כוחותיה הצבאיים, המשטרתיים והחשאיים - היא לא תפתור בכך את הבעיה. את הסכסוך הישראלי-עזתי אפשר יהיה בסופו של דבר לפתור רק ע"י מו"מ עם החמאס או, סביר יותר, על-ידי שילובם של החמאס והפת"ח" (הארץ, 2.6.10). קראתי והתפעמתי. וואוו... איך לא חשבנו על זה קודם. לא רק אני שאלתי, גם השייח' ראאד סלאח שאל. אילו היה קורא את מאמרו האלוהי של עוז, קרוב לוודאי שהיה עושה פרסה אידיאולוגית, ומוותר באחת על זכות-השיבה. ואז, במקום שצופי הערוץ השני (4.6.10) היו שומעים אותו מדבר על סופו הקרוב של הפרויקט הציוני, הוא היה שר בדואט עם עמוס עוז "שבת אחים גם יחד". ראאד סלאח הוא לא היחיד שנשבע לזכות-השיבה. כמוהו, מיליוני פלשתינים כולל אבו-מאזן. ומה דעתו של עמוס עוז על זכות השיבה? קבלו ציטוט: "אמרתי לפלשתינים שצמד המילים זכות השיבה, הוא שם קוד לחיסול ישראל" (עמוס עוז לאילנה דיין, 4.11.03).