אבל לא רק עובדות אלה, המצדיקות את הפעולה הישראלית, ברורות כשמש ואינן צריכות חקירה. גם החוק והמסורת הבינלאומיים, כפי שקובצו באמנה הבינלאומית הידועה בשם עקרונות הלסינקי לנייטרליות ימית, מצדיקים את היירוט הישראלי.
עקרונות הלסינקי קובעים (ותודה ליוסי שלף שאיתר אותם ותרגמם מאנגלית), כי "מותר לתקוף אוניות סוחר המניפות דגל של מדינה נייטרלית, אם קיימת תשתית סבירה להאמין, שהן נושאות מטען מוברח או שהן פורצות סגר ימי, ועל-אף שניתנה להן אזהרה מוקדמת הן מסרבות במתכוון ובבירור להיעצר, או במתכוון ובמפורש מתנגדות לביקור עליהן, לחיפוש בהן, לתפיסתן או להסטתן מנתיבן".
עוד קובעים עקרונות הלסינקי (בדילוגים המתבקשים מחמת קוצר המצע) כי "מותר לתקוף אוניות סוחר המניפות דגל של מדינה נייטרלית אם הן: (א) נוטלות חלק בפעילות עוינת בשירות האויב;... (ה) מסייעות בכל דרך אחרת לפעילות צבאית של האויב, כגון על-ידי הובלת חומרי אספקה צבאית, ואין הן מאפשרות לכוח התוקף להעביר תחילה את הנוסעים בהן ואת צוותן למקום מבטחים. כל עוד הנסיבות מאפשרות, יש להזהירן, על-מנת שתוכלנה לשנות נתיבן, לפרוק מטענן או לנקוט באמצעי זהירות אחרים.
"ביקור וחיפוש: ...יש לאוניות קרב זכות לבקר באוניות סוחר נייטרליות ולערוך בהן חיפוש, על-מנת לברר מה טיב מטענן ומה יעדו. אם אונייה מנסה לחמוק מביקורת כזו או מגלה התנגדות, מותר לנקוט נגדה במידת הצורך בפעולות הנחוצות על-מנת לכפות עליה מימוש זכות זו. עניין זה כולל גם זכות להסיט את האונייה מנתיבה, אם ביקור וחיפוש במקום המפגש עימה אינם ברי-ביצוע.
"סגר ימי: מניעת תנועה ימית כלשהי או מסוימת, מהגעה אל, או מיציאה, מתוך נמל או מחופי צד עוין, מהווה שיטה לגיטימית של לוחמה ימית. על-מנת שיהא בר-תוקף, חייבים להכריז על סגר וכן להודיע עליו לצד העוין ולמדינות נייטרליות, ועליו להיות מיושם באופן יעיל ובלא משוא פנים כלפי אוניות של כל המדינות... מותר לעצור וללכוד כלי שיט נייטרליים שיש בסיס להאמין - או שבאופן הגיוני קרוב לוודאי - כי בכוונתם לפרוץ את הסגר. אם ברור כי כלי שיט אלה, לאחר שניתנה להם אזהרה מוקדמת, מתנגדים לתפיסתם, מותר לתקוף אותם".
עיון, אפילו רופף, בעקרונות הלסינקי, יבהיר כי לא נותר כאן מה לחקור.
