לא אלמן ישראל בתלמידי חכמים - כל אחד ואחד מאיר את שמי האומה בתחומו. כולם אהובים, כולם ברורים, אך נדירים הם אותם גדולים, המתנשאים בעוזם מעל תחום פרטי וחובקי זרועות עולם. כך היה רבנו הגאון,
הרב מרדכי אליהו זצ"ל: מחובר לכל התורה, לכל עבודות הקודש ולכל האומה. בכל דבר שנגעו ידיו, שרתה ברכה.
יש גאון בתורה, סגור בארבע אמות של הלכה, ויש גאון בחסד, אשר תורת חסד על לשונו, להפיצה לכל. אך הגאון רבי מרדכי שלנו, פי שניים ברוחו - תורת חיים ואהבת חסד. הוא היה שקדן עצום עוד מילדותו ולא פסק פומיה מגרסא, גם בתנאי עוני קשים וגם בתנאי ייסורים, דבק בתורה במסירות.
רבנו לא זכה לתורה מן ההפקר, אלא מתוך עבודת קודש מאומצת, שבזכותה נעשה תלמיד חכם עילאי, פוסק ודיין בבית הדין הגדול ורב ראשי לישראל. כבר מצעירותו, רבנו קיים "אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך", אלא הוא כיתת רגליו להפיצה בכל מקום בו רק רצו לשמוע - ואכן רצו לשמוע, הכל רצו לשמוע.
הרי זה פלא כיצד אנשים כל כך שונים באומה באו לשאול למוצא פיו, וללמוד תורה מפיו: חרדים, דתיים או חילוניים, תלמידי חכמים ואנשי עבודה, מבוגרים וילדים, אוהבי ארץ ישראל ותושבי חוץ לארץ, תלמידי ישיבה ואנשים קשי-יום, לומדי תורת הנסתר ולומדי תורת הנגלה, רבני העדה החרדית ורבנים ציוניים, אנשי צבא ואנשי התיישבות, רופאים ופעילים למען יהונתן פולארד.
בחכמתו הרבה ובבקיאותו המופלאה, גם בשבילי דשמיא וגם בשבילי דארעא, רבנו השכיל לתת לכל אחד את מזונו הרוחני. הכל נהנו מאורו, וכולם אהבו לשומעו מפני שהוא אהב את כולם. רבנו הגאון זצ"ל לא הסתגר באיזו מפלגה או באיזו קבוצה, אלא עבד עם כל אחד. הוא ראה את הטוב שבכל אחד, וחיזק את הטוב שבכל אחד.
הוא לא עסק בשלילה, הוא שמח בכל דבר טוב, שמח בכל לימוד תורה, בכל קיום מצוה, מכל סוג ומכל זן, שמח לעזור, לא דחה, לא החרים, אלא תמך בכל זרם ובכל שיטה שיש בה אורה של תורה, כמו לב שמזרים דם חיים לכל האיברים.
זהו טיבו של אדם גדול באמת, שהוא גדול בכל והולך בדרכי ריבונו של עולם, האוהב את הכל ומחלק טובו לכל. רבנו קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, בקשר אישי, באהבה אמיתית, ושמח לתת עצה בכל ענין, כל מי שבא אליו, הרגיש אצלו כמו אצל אבא - כדין תלמיד חכם אמיתי, שכולם קרוביו - ונהנה מגודל תורתו.
אותו גאון התהלך בכל הארץ, כדי לחזק כל דבר הצריך חיזוק, לחזק תורה, לחזק לוחמי הארץ, לחזק בעד מלחמה - מלחמה על התורה ומלחמה על הארץ. והכל בשמחה עצומה. אותה שמחה של רבנו על לימוד התורה, התפשטה על כל דבר טוב.
קשה להבין, קשה לתפוש, איך היה לו זמן לכל, אלא - הוא הלך בדרכו של ריבונו של עולם, שבכלי מלא יש מקום עוד ועוד. אותו גאון גדול, שרבים צריכים לו, עזבנו לאנחות, ואנו נשתדל ונתאמץ ללכת בדרכו המאירה והשמחה - המלאה תורה.
