שלום רב לכל הקוראים שלי, מזמן לא עדכנתי אתכם בכל הקשור למחלת הסרטן שלי. פשוט, עד לחודשיים האחרונים לא היו שינויים משמעותיים. אותם טיפולים, אותן בדיקות, אותם כאבים ואותן תקוות.
לאחרונה התחילו צרות חדשות-ישנות שהלכו והתעצמו בחצי שנה האחרונה. הטיפול שאני מקבל כבר זמן רב מאוד בתרופה הנקראת תלידומיד וכן הסטרואידים שאני לוקח, התחילו להשפיע בצורה חזקה על תפקוד שתי הרגליים שלי. הם פשוט התחילו לשתק את רגל שמאל וכן להשפיע על רגל ימין ובמקצת על הידיים. בתחילה הורידו לי רק את המינון של הסטרואידים למחצית, מ-40 מיליגרם לשבוע ל-20 מיליגרם לשבוע. בכל שאר התרופות לא חל כל שינוי.
הורדת כמות הסטרואידים לא השפיעה כלל על מצב הרגליים, אלא רק הקלה במעט על ההרגשה ושיפרה אותה.
בחודשים האחרונים ביצעתי בדיקות מקיפות של הרגליים ואכן כל הבדיקות נתנו את אותן התשובות: אם אמשיך עם התלידומיד, אז לא אוכל תוך פרק זמן מסוים יותר ללכת. על כן, לפני כשלושה שבועות הרופאים הפסיקו לי את כל הטיפולים, הם רוצים לראות איך הגוף יתפקד.
הפסקת כל טיפול כמובן תגרום להתפרצות המחודשת של הסרטן (שהיה במינון שלא סיכן את חיי), אך בזה אני אוכל לטפל בטיפולים אחרים. כרגע, מה שחשוב, זה לעצור את תהליך ההתדרדרות של הרגליים ושאני אוכל להמשיך ללכת.
ההתפרצות של הסרטן ניתנת לטיפול בדרכים אחרות, לעומת זאת הנזק לרגליים יכול להיות בלתי הפיך. עד כאן לגבי מצבי הבריאותי.
כמה דברים כלליים: ברצוני לציין כי הייתי בחודשים האחרונים בכמה כינוסים בנושא המחלה שלי ומחלות הסרטן בכלל, כולל בכינוס האחרון של עמותת אמ"ן. יש לציין שהכינוס היה טוב, אך עמוס מדי במרצים, מה שפגע ביכולת ליהנות ממנו. חבל, היו כמה נושאים שהיה צורך להרחיבם ולא להעמיס עשרות מרצים בפרק זמן של כ-4 שעות.
מה שמעודד אותי, זה כל המחקר המתבצע כיום בכל התחום של הסרטן הנקרא מיאלומה נפוצה. המודעות ההולכת וגוברת של הרופאים, ובמיוחד החוקרים, בכל התחום של חקר המחלה הזאת. אם עד לפני עשר שנים מרבית החולים לא האמינו שישרדו יותר משנתיים ימים, כיום המחלה הופכת להיות יותר מוכרת והחולים יכולים לשרוד שנים רבות יותר.
כמה עצות לגבי החולים במחלה הזאת: האופטימיות היא המפתח להצלחה בהישרדות כפי שהיא המפתח להישרדות בכל שאר המחלות; חייבים ליהנות מכל רגע, אסור לייאוש או לדיכאון להיכנס לרוחו של החולה; חייבים להמשיך לחיות כפי שהיה לפני המחלה, אבל לחיות יותר במרץ, חייבים לנצל כל רגע, כל רגע להפיק ממנו את ההנאה; אסור לשקוע במחשבות על המחלה. אני, מהיום הראשון שחליתי, יותר נכון לומר שגילו אצלי את המחלה, ישבתי מול הרופא שלי ואמרתי לו: 'ד"ר, המחלה שלי זאת הבעיה שלך, החיים זאת הבעיה שלי. אתה תיתן טיפול למחלה ואני אפעל בכדי לחיות יותר טוב. כל אחד יעשה את המוטל עליו' - וכך זה עד היום.
להלן כמה עצות לחולים במחלה הקשה הזאת ואף לחולים במחלות קשות אחרות. העצות המובאות כאן הן מניסיוני האישי בלבד:
חייבים ללכת כל יום, לא חשוב מתי, רצוי כשעה ביום, זה חשוב גם אם זה קשה, גם אם אתם עייפים, גם אם כל הגוף והרגליים כואבים, זה טוב. אני הולך בחורף בגשם, בקיץ בחום, אני הולך כל יום. אני הולך שעה לפחות, שעה רצופה, לא הולך מהר, לא מתעצל.
חשוב מאוד לשמור על תזונה נכונה, דבר שלי קשה ביותר לעשות, אני פשוט אוהב לאכול אוכל טוב.
חשוב מאוד לצאת לבלות, לטייל.
חשוב גם להמשיך ולעבוד - ואם זה אפשרי, אז תעבדו רק במה שאתם באמת אוהבים.
חשוב להמשיך ולשמור על מהלך חיים פורה, מלא, אך לא עמוס יותר מדי. חבל לבזבז זמן על מחשבות רעות, על המחלה, על ייאוש. אני חושב על המחלה אחת לחודש, כאשר אני נפגש עם הרופא המטפל.
אני ממליץ בפני כל החולים לעבור ולעיין במסמך אשר ניתן להורידו מאתר משרד הבריאות ואני מצרף לכאן את הקישור שלו. לא חייבים לחיות בכל מחיר, לא חייבים להישאר צמח, חייבים למות בכבוד. על כן, תקראו את המסמך המאפשר לכם למות בכבוד, לחתום עליו, הכל בכדי שלא תמותו כצמחים או כנטולי כל יכולת תפקודית. אני חושב שרצונכם לסיים את החיים בכבוד חייב להיות ממולא. אם תמלאו את המסמך כאשר אתם צלולים, אף אחד לא יוכל לשנות את החלטתכם. רצוי לעשות זאת זמן-מה לפני שיהיה מאוחר.
להלן המסמך למות בכבוד:
'חוק החולה הנוטה למות' התשס"ו 2005 - הנחיות רפואיות מקדימות / הנחיות רפואיות מקדימות לטיפול רפואי עתידי בחולה הנוטה למות -
[קישור].
אתם תקבעו איך אתם רוצים לסיים את חייכם. יש חוקים בנושא, אסור לתת לאחרים את האפשרות הזאת להחליט לגביכם. זאת לא התאבדות, זה לא נוגד את חוקי התורה. לא חייבים להישאר בכל מחיר בחיים, גם כאשר אתם לא חשים דבר, לא מרגישים דבר. כך אתם, לדעתי, מביישים את העבר שלכם ואת עצמכם. למות בכבוד זאת הזכות שלכם.
פנו אלי רבים שאבוא ואתן הרצאות כיצד לחיות עם מחלת הסרטן ועל משמעות החיים על-פי תפיסתי. ברצוני לציין שאין אני נותן יותר מהרצאה אחת לחודש. זה מספיק לי, אני לא מחפש יותר. כמו-כן, אם יש שאלות בנושאים שונים בתחום מחלת הסרטן, בעיות ועוד, אשמח מאוד לענות לכל פנייה בדואר האלקטרוני. אני לא רופא, לא מטפל, אך תמיד מוכן לעזור ולהיות עוד אחד שאפשר להתייעץ איתו בסתר, כמובן ללא כל תמורה, אבל הכל בדואר האלקטרוני.
ברצוני לתת כמה עצות שעוזרות בחיים, הכל על-פי ניסיוני:
כדאי לשתות כל יום כף אחת של שמן זית בכבישה קרה; HP - לא יותר מ-8, רצוי 7 - יש להוסיף לכף 8 טיפות של מיץ לימון, מלימון שאתם סוחטים, זה יוריד לכם את רמת השומן בדם ובכבד; כדאי לשתות לפני כל ארוחה לפחות כפית אחת של חומץ טבעי, אפשר גם שתי כפיות, זה ימנע מהשומן שנמצא בארוחה שלכם להיספג בדם. כדאי לקחת כל יום כדור אחד ולא יותר ממאה מיליגרם של אספירין, רצוי של חברת באייר הגרמנית, זה ימנע מכם שטפי דם, קרישי דם ועוד בעיות, זה מומלץ במיוחד למקבלים טיפול רפואי בכל מחלות הסרטן, אך גם לאנשים בריאים מעל גיל חמישים. חשוב מאוד לאכול כל יום סלט בריא עם כמה שיותר ירקות מכל הסוגים, זה ממש טוב, את כל הוויטמינים החסרים לכם אפשר לקבל מסלט כזה וזה עדיף מתוספי הוויטמינים השונים, זה טבעי, בריא ומומלץ לפחות על ידי; מומלץ לא לקחת שום דבר ללב, אם אתם רואים שהוויכוח נמשך, תגידו למתווכח - ואני עושה זאת שנים - אתה יודע, אתה צודק, כך תפסיקו את הוויכוח, את העצבים, כך תחושו יותר רגועים ולא תתעצבנו, עצבים לא טובים לבריאות, העצבים שלכם זה המזון של הסרטן שלכם, על כן, נסו להישאר רגועים במידת האפשר.
בפרקים הבאים אוסיף עוד כמה עצות. והעיקר - תהיו לי בריאים, ושיהיה לכולם חופש שנתי שמח, מאושר ומלא הנאה.
לסיום: ברצוני לאחל לרופא שטיפל בי במשך שנים רבות במרץ אינסופי, סבל ממני את כל השיגעונות שלי - וברוך השם יש לי אותם בכמות בלתי נדלית; ברצוני לאחל לו בריאות מלאה, החלמה מהירה וחזרה לעבודה במלוא המרץ. אני פשוט מתגעגע אליו - לד"ר יזהר הרדן. אני ממתין לו כבר למעלה משמונה חודשים, אני ויתר החולים. אז אני פונה אליך, דוקטור, תפסיק להתעלל בנו, תחזור לעצמך ותחזור למרפאה בבית החולים, אתה פשוט חסר לנו.
