הגם שזמן קצר חלף מאז התחוללה 'תקרית המשט', ואין עדיין פרספקטיבה הולמת לבחון את השלכותיה המלאות, ניתן כבר לקבוע, כי הכשל המבצעי שהיה כרוך בהשתלטות על הספינה 'מרמרה' והביקורת הבינלאומית על פעולת ישראל פגעו במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל, בדימוי שלה כמדינת חוק ובמרקם יחסיה האסטרטגיים עם טורקיה ועם מדינות אחרות. בכך ניתן ביטוי חוזר ונשנה למציאות המלווה את מדינת ישראל לאורך שנים: ההכרה שבמציאות בה היא נתונה, לכשל מבצעי, ולו גם במישור הטקטי הצר, יש לעיתים השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת. יש להניח שהנחה זו מוכרת היטב לדרג מקבלי החלטות במדינת ישראל. קשה לקבוע עד כמה היא הופנמה אצל מי שנמנים על הדרג המבצעי.
עם זאת, ובמקביל להכרה בצדדים השליליים החמורים שהיו לאירועי המשט, המלווים אותנו עדיין, יש לבחון את אירועי המשט והשלכותיהם בצורה מאוזנת. כפי שתמונת המצב נראית עתה, ניתן לקבוע כי במקביל להיבטים השליליים החמורים היו לאירועי המשט גם היבטים חיוביים מנקודת ראותה של ישראל. אנסה לעמוד על אחדים מהם.
התוצאה החיובית העיקרית נעוצה בעובדה שהקהילה הבינלאומית, והממשל האמריקני בראשה, העניקה הכרה כמעט מלאה לזכותה העקרונית של מדינת ישראל למנוע אספקת נשק לחמאס ברצועה. במשתמע, ניתנה הכרה בזכותה של מדינת ישראל לקיים סגר ימי על הרצועה כדי למנוע הברחות נשק לתוכה. הכרה זו רוככה בתביעות להקלה משמעותית בסגר היבשתי ודרישה מישראל לצמצמו באורח דרסטי לפריטי נשק שיחזקו את כוחו הצבאי של חמאס ויכולתו לפגוע במדינת ישראל. כמו-כן נתבעת מדינת ישראל להסכים להליך שבמסגרתו תינתן סמכות הפיקוח על המוצרים הנכנסים לרצועה לגוף שלישי, קרוב לוודאי אחת ממדינות אירופה.
מנקודת ראותה של מדינת ישראל זהו הישג מדיני שאי-אפשר להמעיט בחשיבותו. נכון שפיקוח של גורם זר, ולו גם של מדינה הנחשבת 'מתוקנת' ואמינה, אינו הדוק ובטוח כמו פיקוח ישראלי. ישראל צריכה לקחת בחשבון שגם תחת פיקוח הגון ואחראי יהיו לא מעט הברחות של נשק לרצועה. זוהי מציאות שישראל תצטרך לדעת 'לחיות עימה'. גם פיקוח ישראלי הדוק אינו יכול להבטיח שפה ושם לא יוחדרו אמצעי לחימה מסוכנים לרצועה. ההסדר ההולך ומתרקם, כך נראה, הינו הסדר שישראל יכולה להיות מרוצה ממנו ולחיות עימו לאורך שנים.
תוצאה חיובית אחרת של 'אירועי המשט' נרשמה גם במערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית. במהלך הדיונים באו"ם סביב המשט הבהיר הממשל האמריקני כי לא ייתן יד לפגיעה גורפת במעמדה של מדינת ישראל ובזכותה הלגיטימית להגן על עצמה ולחקור את מהלכיה. ההחלטה על הקמת ועדת חקירה ישראלית בליווי משקיפים זרים, המוכרים כבעלי מעמד בינלאומי, היא החלטה נוחה מאוד למדינת ישראל, למרות שיש בה מימד של שחיקה קלה בריבונות המדינה. העובדה שהממשל האמריקני נתן גיבוי מלא להחלטה זו פתחה את הדרך לדיאלוג אסטרטגי ישראלי-אמריקני שקט וענייני, שבסיומו, יש להניח, יגובש, יחד עם מדינות אירופה, הסדר בעניין הסגר על עזה.
דיאלוג אסטרטגי זה בין ישראל וממשל אובמה ייתכן שהוא מסמל את פתיחתו של 'דף חדש' ביחסי שתי המדינות. לאחר תקופה קשה של מתיחויות, 'הפגנות שרירים' והכפשות, הגיעו, כך ניתן להתרשם, שני הצדדים, ובעיקר ממשל אובמה, למסקנה שמציאות זו אינה משרתת את האינטרסים החיוניים לא של ישראל ולא של ארצות הברית. בהדרגה, ובמידה רבה - בדרך הקשה, למדו שני הצדדים להכיר במגבלות הכוח שלהם, ובצורך להתדיין בצורה הוגנת, עניינית ודיסקרטית, הרחק מעיני התקשורת, בסוגיות האסטרטגיות החשובות להם.
מעבר לכך המשט לעזה והאירועים בעקבותיו הבליטו את 'שותפות הגורל' הקיימת בין מדינת ישראל והרשות הפלשתינית בראשות אבו מאזן. ניתן להניח כי גם לרשות הפלשתינית, ולא רק למדינת ישראל, יש עניין רב למנוע התחזקות חמאס ברצועת עזה, הן במישור הצבאי והן במישור המדיני. הביקורת הסוחפת נגד מדינת ישראל בעקבות מה שנראה ככשל מבצעי בהשתלטות על הספינה הטורקית, והאהדה הרבה שהופגנה כלפי חמאס, 'קורבן הכיבוש הישראלי' בזירה הבינלאומית, הדאיגה קרוב לוודאי גם את ראשי הרשות הפלשתינית ולא רק את מדינת ישראל. החשש העיקרי היה מן האפשרות שייווצר סחף של ביקורת בינלאומית שיכפה על ישראל להסיר לחלוטין את המצור על עזה. מגמה זו עלולה הייתה להוביל להתחזקות דרמטית של חמאס ברצועת עזה, וגם 'ברחוב הפלשתיני' ברחבי יהודה ושומרון. ממילא היה הדבר יוצר איום לא רק על ישראל אלא גם על הרשות הפלשתינית.
הבלטה זו של 'השותפות האסטרטגית' בין ישראל והרשות הפלשתינית עשויה להוביל את הרשות לאימוץ עמדות פרגמטיות ומתונות יותר כלפי מדינת ישראל בהקשר לתהליך השלום. בשנה האחרונה בלטה במדיניות הרשות כלפי ישראל גישה בוטה בעלת אופי קיצוני. גישה זו התבססה, בין השאר, על ההנחה כי ממשל הנשיא אובמה יאמץ ממילא את העמדות הקיצוניות של הרשות ויכפה על ישראל תנאים נוחים לרשות. תביעת ממשל אובמה מישראל להקפאת מפעל ההתנחלויות בכל יהודה ושומרון, ולאחר מכן גם במזרח ירושלים, סימלה מנקודת ראותה של הרשות הפלשתינית, הצלחה רבתי של מגמה זו. יתכן מאוד, אם כי אין שום וודאות בכך, שהדגשת העובדה שישראל והרשות הפלשתינית, שתיהן כאחד, ניצבות בפני איום חמור מצד חמאס ובני בריתו באזור ומצד המערכת הבינלאומית בכלל, תוביל את הרשות לנקיטת עמדות מציאותיות יותר שיקדמו את תהליך השלום בין שני הצדדים.
המשט הדגיש את העובדה שמדינת ישראל 'מחוברת' לרצועת עזה בעבותות של ברזל, ולמעשה לא נראה שיש לה אופציה כלשהי של
הינתקות ממנה בעתיד הנראה לעין. במהלך השנים שחלפו מאז הנסיגה של ישראל אל הגבול הבינלאומי ועקירת ישובי גוש קטיף במסגרת תוכנית ההינתקות, חלחלה מציאות זו בהדרגה אל תוככי החברה וההנהגה בישראל. ואולם, חוגים שונים המשיכו להשתעשע בקיומה של אופציה של נתק מוחלט בין שני הצדדים. דומה שאירועי המשט סתמו את הגולל על אופציה זו של הינתקות, ומעתה תצטרך ההנהגה בישראל לפעול על בסיס ההנחה כי ישראל לא תוכל, בעתיד הנראה לעין, להסיר מעל כתפיה את האחריות לרצועת עזה וגורל תושביה. אם זוהי אכן 'גזירת דורנו', כפי שהולך ומסתבר, מוטב לה למדינת ישראל להשלים עם מציאות זו ולפעול בהתאם לה.
ולבסוף, אירועי המשט הבליטו את הקשיים הכרוכים במימוש רעיון הפירוז במסגרת הסדר שלום ישראלי-פלשתיני על בסיס העיקרון של שתי מדינות לשני עמים. רבים מבין תומכי ההסדר טוענים מזה שנים כי אל לה למדינת ישראל לחשוש לביטחונה בעקבות הקמת מדינה פלשתינית, שכן זו תהיה מדינה מפורזת. ישראל תדאג להיווצרות מנגנונים שלא יאפשרו החדרת נשק כבד למדינה הפלשתינית. עוד נטען, כי גם הקהילה הבינלאומית, ובעיקר מדינות אירופה, נכונות להושיט יד ולתרום תרומתן להבטחת האכיפה של הפירוז.
אם כוחות הביטחון של הרשות יהיו מצוידים רק בנשק אישי קל, ברור שעיקר מעייניהם יהיה לאכיפת החוק בתוך הרשות ולא למלחמה נגד ישראל. בפועל מוכיחים אירועי המשט, כי שמירה על פירוז לאורך זמן מחייבת רצון טוב של רשויות השלטון הפלשתיניות במדינה שתוקם לשתף פעולה בשמירת הפירוז. ישראל תהיה חייבת לקחת בחשבון גם את האפשרות של העדר רצון טוב. על-רקע זה, ייתכן כי נעמוד בפני מצבים דומים לאירועי המשט, שבהם ייווצר לחץ בינלאומי כבד על ישראל להימנע מנקיטת צעדים לאכיפת הפירוז. סיכומו של דבר, אכיפת הפירוז אינה בלתי-אפשרית, אך מחייבת הסדרים ברורים ונוקשים שיבטיחו זאת, גם במצב של העדר שיתוף פעולה של הצד הפלשתיני.
