נאמר שהצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. כדי להיראות כצדק עליו להתיישב עם היגיון שמרבית בני האדם בתרבות שבה פועל בית המשפט יוכלו לקבל כסיבה ומסובב. כאשר בית המשפט העליון נוהג איפה ואיפה, מחמיר בקלות ומתעלם מסתירות, אזי מתערער האמון בצדק שנעשה ולא נראה.
בית המשפט העליון החליט להשליך לכלא את ההורים בבית הספר החרדי בעמנואל אם לא יקבלו על עצמם לשלוח את בנותיהם למסגרת לימודית שאיננה מקובלת עליהם. במשפט זה מקופלות סתירות רבות גם לחוק, גם לרוח החוק, וגם לשכל הישר.
ראשית - בית הספר הוא בעמנואל, ישוב המצוי בשטח שאיננו בסמכות אזרחית אלא מוחזק, על-פי פסיקת בית המשפט בעצמו, בתפיסה צבאית עוינת, והריבון בו איננו המדינה אלא צה"ל בלבד. עובדה ששר הביטחון אוכף איסור על בנייה ביישובים של רוב יהודי בלבד, תוך אפליה ברורה נגד יהודים, מתוך סמכותו הביטחונית, ולא האזרחית. מה אם כך הסמכות של בית המשפט לפסוק בנושא אזרחי במקום שאיננו שטח מדינת ישראל? ואם אכן זה שטח מדינת ישראל, יפסוק נא בג"צ בנושא זה באופן ברור,
שכל מקום בו הוא מפעיל את סמכותו הוא מדינת ישראל.
שנית - נניח שמנהל בית הספר ברחביה, שם לומדים בניהם ובנותיהם של שופטי הבג"צ, היה מחליט על איחוד עם בית-ספר במזרח ירושלים, משכונת הר אדיר (ג'בל מוכבר בלע"ז), וזאת בשם השוויון. ונאמר שההורים של שכונת רחביה היו מתנגדים למהלך הזה, מסיבות גזעניות למהדרין - האם סביר שבית המשפט העליון היה גוזר לכלוא את עצמו בכלא עד שייאותו לקבל את השוויון הזה? הרשו לי לפקפק בכך.
שלישית - היכן חוק
כבוד האדם וחירותו כאשר מדובר בחרדים? אם אנשים מסוימים אינם מעוניינים להיות בחברתם של אנשים אחרים, מדוע לכפות זאת עליהם? לדוגמה, בג"צ אסר על שוטר יהודי לרכוש אדמה ולבנות עליה בית בעיר לקייה, למרות שזו עיר בשטח ישראל הריבונית (להלכה, לא למעשה, כי למעשה היא חלק מן המדינה הפלשתינית המתהווה בארץ ישראל), מכיוון שהתושבים הערבים התנגדו לשכנות של יהודי. היכן היה כאן כבוד האדם וחירותו לבחור את מקום-מגוריו? בית המשפט העדיף לפגוע בחירותו של היחיד על-מנת לרצות את הרוב הגזעני, וזו פסיקתו הסופית.
מכל האמור לעיל אפשר להסיק מסקנות קשות:
1. בג"צ נוהג איפה ואיפה כאשר הוא מחליט על תחום שיפוטו, וזאת על-פי אמות מידה של אידיאולוגיה המפעמת בו, בלי שום קשר לפסיקות שלו עצמו.
2. השמירה שלו על שוויון היא מראש בלתי-שוויונית, כי יש שווים ויש שווים יותר. יהודים בכלל ויהודים חרדים בפרט, ויהודים חרדים המתגוררים מעבר לקווי שביתת הנשק 1949 שווים פחות מכל מגזר אחר - ערבים, חילונים, נוצרים ומהגרים מאפריקה.
3. כל הדיבורים והפסיקות בנושא כבוד האדם וחירותו הם מן השפה ולחוץ, ותמיד כפופים לאידיאולוגיה המשותפת לעילית השלטת של בית המשפט, האקדמיה והתקשורת.
הרושם הוא שכאן מצאה העילית השלטת את העילה להכות בשנואי-נפשה - גם יהודים, גם חרדים וגם
מתנחלים. לא משפט ולא צדק ולא בטיח. פוליטיקה של
יריב אופנהיימר ותו לא. עכשיו נעסיק עשרת-אלפים שוטרים בדיכוי חצי מיליון אזרחים בעוד הטרור יורה בשוטרים מן המארב ברשות ובסמכות של בג"צ.
למותר לציין, שכותב שורות אלו הוא יהודי, חילוני, שומר חוק, ומתגורר ביישוב שאיננו תחת שלטון צבאי.
