נראה כי המשטים לעבר עזה הפכו לאופנה, שכן נמצא המרשם הנכון שבאמצעותו ניתן לכופף את ישראל. מארגני המשטים הבינו כי פיגועים ואוטובוסים מפוצצים מעוררים את אהדת העולם לישראל, משייכים את אויבי ישראל לטרור, לאלימות ולדם, ומאחדים את הישראלים מאחורי הימין הקיצוני. לעומת זאת, משט של סיוע
הומניטרי יוצר דעת קהל אוהדת לערבים הדואגים כל כך לזכויות האדם של המסכנים הכלואים בעזה והמביעים את דאגתם בדרכי שלום.
מה יותר יפה, עדין ופסטורלי, מספינה מלאה בנשים השטה בלב ים עם אוכל, מים וכיסאות גלגלים? וכשישראל עוצרת את הספינה, היא מפסידה את המערכה על אהדת העולם. מכאן גם המעורבות הגדולה של התקשורת במשטים הללו, הן בארגונם והן בכיסוי הקורות אותם.
משטי שלום מעוררים ויכוחים בתוך ישראל ומחלישים את החזית העומדת מאחורי ממשלת הימין. איש השמאל הישראלי, הצדקן המתחסד, שבעקבות פיגועי טרור נכנס לקונכייה וגוזר על עצמו תענית דיבור, מוצא במשט של "פעילי שלום" סיבה לעלות מחדש על בימת התקשורת, לחדש את מלאי הסיסמאות ולרענן את המסר האנטי-ממשלתי.
טורקיה, באמצעות המשט הראשון, הציבה את עצמה בחזית המאבק נגד ישראל, והצלחתה עוררה בעולם הערבי קנאה גדולה בטורקים וביקורת קשה נגד מחדלי הערבים לסייע לאחיהם הפלשתינים בעזה. על גל זה רוכב עתה חיזבאללה, הממלא את החלל בפעילות הערבית. גם הקריאות העממיות למנות את ארדוע'אן הטורקי לח'ליף הדאיגו את נסראללה, שהיה גיבור העולם הערבי לאחר מלחמת לבנון השנייה, וכוכבו דעך לאחרונה בשל עצירת הג'יהאד שלו נגד ישראל ושקיעתו בביצת הפוליטיקה הפנימית הלבנונית. אין כמו משט מוצלח כדי לנפח מחדש את תדמיתו של נסראללה כמנהיג העולם הערבי.
מאחורי הקלעים של המשטים קיימת תחרות בין הסונים ובין השיעים: טורקיה הסונית חשה לסייע לעזה הסונית כדי לדחוק ממנה את השפעתה של אירן השיעית, וחיזבאללה השיעי, בברכת אירן, חש גם הוא להוכיח שהשיעים לא נטשו את חמאס לאחר שבמהלך השנים האחרונות טיפחו, מימנו, חימשו ואימנו אותו.
טורקיה - בעיות בבית
מאז שנוסדה טורקיה המודרנית בשנת 1923, היא סובלת מיחסים עכורים בין הממסד ובין המיעוט הכורדי המתגורר בדרום מזרח טורקיה. העם הכורדי קרוב יותר לעם הפרסי מבחינת לשונו ותרבותו, אך חבל הכורדים חולק לארבע חלקים שסופחו בהתאמה לטורקיה, לסוריה, לעירק ולאירן. הכפפת חלק גדול מהכורדים לטורקיה נתקלה בהתנגדות כורדית מאז שהוקמה טורקיה, והמדינה נמצאת מזה עשרות שנים במצב מלחמה עם אזרחיה הכורדים.
כעיקרון, טורקיה אינה מכירה בכורדים כמיעוט בעל זכויות קולקטיביות, ולכן לא הכירה בלשון הכורדית כלשון חוקית בבתי ספר או במוסדות המדינה, גם באלה הנמצאים בחבל הכורדי. בדרך כלל אסור לומר בטורקיה את המילה "כורדים", ובתקשורת מתייחסים אליהם כאל "הטורקים ההרריים". רק לפני שלוש שנים הכירה טורקיה חלקית בלשון הכורדית במסגרת צעדי הדמוקרטיזציה שנקטה כדי להתקבל לאיחוד האירופי, אלא שמיום שאירופה דחתה את בקשת טורקיה להצטרף לאיחוד, הגבירה טורקיה את לחצה על הכורדים, הן בתוך טורקיה והן על אלה המסתתרים בכורדיסטן העירקית.
לאחרונה פתחה טורקיה בשורת מבצעים צבאיים נגד המיליציה הצבאית של מפלגת הפועלים הכורדית - ארגון השחרור של הכורדים בטורקיה. יש לציין בצער, כי שיתוף הפעולה הצבאי שהיה לטורקיה עם ישראל כלל אספקת נשק שבישראל ידעו כי הוא מופעל נגד הכורדים, ומדינת ישראל העדיפה את המשרות בתעשיה הצבאית והאווירית ואת עסקות המיליונים עם טורקיה על פני זכותם של הכורדים לעצמאות מטורקיה. ייתכן שבישראל סברו כי מדיניות זו תואמת את האינטרס הישראלי, שכן הצלחת הכורדים להשתחרר מטורקיה עלולה לתת רעיונות לכמה ערבים אזרחי ישראל שאינם חשים בנוח תחת "הכיבוש הציוני".
במהלך עשרות השנים של מאבק בטורקים נהרגו עשרות אלפי אנשים - אזרחים וחיילים - במבצעים צבאיים ובפעולות טרור, ורק בחודש מאי הרג צבא טורקיה 130 כורדים בשטח עירק. במהלך שלושת השבועות הראשונים של חודש יוני נהרגו עשרות חיילים טורקים ואזרחים כורדים, ונראה שטורקיה עומדת בפני התגברות של פעולות הכורדים נגדה.
בנאום שנשא השבוע, האשים ארדוע'אן "כוחות אזוריים" בליבוי הלהבות עם הכורדים, וברור לשומעים כי כוונתו הייתה לישראל. דבריו מזכירים לנו את הסיוע שהגישה ישראל לכורדים בעירק במחצית הראשונה של שנות ה-70' של המאה הקודמת, וארדוע'אן - כדרכם של שונאי ישראל הערבים - מטיל על ישראל את אשמת הבעיות הפנימיות של טורקיה.
התעשיה הצבאית בישראל נתפסה עם חוזים המחייבים אותה לספק נשק למדינה שאינה נמנית כיום עם ידידי ישראל. ניתן לתמוך בהמשך העסקה בטענה שהצבא הטורקי החילוני אינו משקף את דרכה של הממשלה האיסלאמיסטית, ולכן יש להמשיך ולטפח את היחסים עם הצבא. הדבר היה נכון עד לפני מספר שנים, אלא שלאחרונה עבר הצבא איסלאמיזציה, ולאחר שממשלת טורקיה הפנתה את פניה מזרחה, עלולה אספקת נשק מתקדם לצבא טורקיה להביא את תוצרי התעשיה הביטחונית הישראלית לידיהם של אירן, חיזבאללה או של חמאס.
האם יש בתעשיה הביטחונית מישהו שתפקידו לעקוב אחרי שינויים חברתיים ותרבותיים במדינות הרוכשות מאיתנו נשק, להעריך סיכונים, ולוודא שנשק זה לא יופנה נגדנו? מי בישראל טרח להרדים את המערכת הציבורית הישראלית כדי שזו לא תבחין בשינויים המתחוללים בטורקיה?
