עסקת שליט - לבטל את כל ההסכמות

אין להתיר שתחת מטריית הביטויים "ערבות ורעות" ניתן יהיה להכשיר כל מעשה וכל ויתור הסותרים במפורש ערכים אלו. ניתן כמובן להציג את הדרישה לרעות וערבות במהופך ולומר לאביבה שליט כי כאם שסבלה היא צריכה להיות הראשונה שתילחם למניעת עסקות שיגרמו לסבל לאימהות רבות בעתיד, וכל זאת בשם הרעות והערבות ההדדית - אך אין בכוונתי להידרדר לדמגוגיה. אנו מקבלים כנתון שהוריו של גלעד יעשו הכל להשבתו.ישנן מדינות נאורות כמו ארצות הברית שפעולה כזו לא הייתה עולה על דעתן של משפחות חטופים, מאחר שממשלת ארצות הברית אינה מנהלת מו"מ עם טרוריסטים ומנהיגיה אינם נפגשים עם משפחות החטופים ובכך מסתיים הסיפור. איני מאמין שיש - ולו מדינה אחת - המאבדת את שפיותה עקב אי-יכולתה להחזיר שבוי כמו ישראל. מי שטוען כי עובדה זאת מהווה הוכחה לחוסן ולעוצמה מדבר שטויות. חולשה אינה כוח, כניעות אינה ראיה לחוזק, וקידוש ערך הפרט אינו מצביע על ערבות חברתית ונכונות להילחם על קיומה של החברה. אם נקבל את עסקת שליט, הרי שהסכמנו ששלומו וחירותו של פרט אחר עומדים מעל לאינטרס הלאומי ובמקרה זה, הבסיס המוסרי לקיומה של המדינה - נשמט. אם מותר להציב למדינה תנאי לשלם מחיר אבסורדי להשבת שבוי אחד, מוצדק באותה מידה לדרוש ממנה שלא לסכן בכלל את חייליה ולא לבצע פעולה כלשהי ששמץ סיכון חיי אדם כרוך בה.

ישראל שילמה ומשלמת מחיר בלתי נסבל עבור נכונותה לשלם מחירים מופקעים בעסקות חילופי-שבויים. המחיר לא היה רק עידוד הטרור וקורבנות נוספים שנפלו בידי הרוצחים המשוחררים; המחיר העיקרי הוא שיבוש סולם הערכים וסדרי העדיפויות. חטיפת חיילים הפכה, עקב מדיניות הכניעה שלנו, למפלה כה קשה שהצדיקה פתיחת מלחמה בתוך שעות, לאחר חטיפת החיילים בצפון לפני ארבע שנים. לו היינו שואלים את משפחת שליט ואת הציבור אם מותר להרעיב את כל תושבי רצועת עזה (שאינם יכולים לעשות דבר בנושא) ולהפגיז אותם יום ולילה עד להשבת גלעד שליט, הם היו עונים בחיוב ולא היה מעניין אותם בכלל שבדרך כזו מגיעה ישראל לפשיטת רגל מוסרית בדרכי מלחמתה באויביה. הטיעון המרכזי היום הוא שאם הסכמנו לשלם ב-1,400 אסירים, אין שום סיבה שלא לשלם בשחרור נוסף של 45 אסירים רוצחים והחזרתם לביתם, מאחר שההפרש כבר לא גדול כל-כך. הטיעון הזה מוכיח שמדיניות הכניעה היא באמת מדרון חלקלק ומי שמידרדר במדרון זה לא ייעצר מאחר שאין לו קווים אדומים. הדרך היחידה להשיב לטיעון זה היא להודיע לחמאס שכל ההצעות הקודמות בטלות ומבוטלות. אנחנו לא מציעים יותר שחרור - ולו של אסיר אחד - תמורת גלעד ולא ננהל מו"מ להשבתו. עלינו להבטיח שכל מי שמחזיק בו או שיש לו השפעה על ההחלטה להמשיך ולהחזיק בו - ישלם מחיר אישי כבד מנשוא ולדאוג שכך אומנם יקרה.

איני בא לעורר ויכוח בשאלות מוסר מופשטות, אולם עלינו לזכור כי הבסיס לתפיסת המוסר שלנו הוא שקיומה וביטחונה של החברה חשובים מביטחונו וקיומו של הפרט. זו הסיבה לכך שמדינה שולחת את חייליה למשימות מסוכנות ביותר שמהן חלק לא ישובו חיים, חלק ישובו נכים וחלק יילקחו בשבי - אולי לשנים ארוכות. אין בסיס מוסרי לטענה כי מותר לשלוח חייל למוות, או לפציעה קשה ביותר, אבל לא לשבי. בכל המקרים מדובר במחיר כבד ביותר, אולי המחיר המירבי, אותו עלול הפרט להידרש ולשלם למען קיומה וביטחונה של החברה בה בחר לחיות. אין חולק על כך שיש לעשות כל מה שסביר לעשות להשבת גלעד הביתה. שחרור עשרות מחבלים מסוכנים שכבר הוכיחו את מסוכנותם אינו בגדר הסביר, ויש לנו אחריות מוסרית כלפי קורבנות העתיד העלומים. עסקת הכניעה תהווה עידוד לטרור ולחטיפה כדרך פעולה מועדפת ודי בשל כך לקבוע שהיא אינה סבירה ואינו מוסרית. חשוב להדגיש כי גם הרעבת תושבי רצועת עזה, כדרישת משפחת שליט, בגלל מעשים שאין הם יכולים להיות אחראיים להם, אינה סבירה ואינה מוסרית.