הפתגם הנושן, "משנה שם - משנה מזל", שימש, כנראה, מוטו למסעדת ג'ויה" הוותיקה, שבאזור התעשיה של הרצליה פיתוח (רחוב שנקר 9). עם שינוי בעלותה התחדשה המסעדה האיטלקית, כפי שגם מעיד עליה שמה, והיא קרויה מעתה "נובה ג'ויה".
הלכנו לבדוק אם, אומנם, זו אותה הגברת בשינוי האדרת. מסתבר שבעליה החדשים שידרגו מחד-גיסא את התפריט השמרני והמיושן שלה ומאידך-גיסא גרעו ממנו, וחבל. בעוד שלמנות הוותיקות התווספו מנות חדשות מדגת הים, כמו שרימפס וסלמון, וגם פסטה של פאליה-פיינו (פטוצ'יני ירוק ולבן, ברוטב-שמנת, פטריות, אפונה ירוקה, שינקן מעושן וגבינת פרמג'אנו) - נעלמו מהן, משום מה, מעדנים פיקנטיים ואהובים, כמו ערמונים, שהשביחו את טעמה של מנת כבדי העוף; ואת מקומו של רסק-העגבניות הטריות, שליווה בעבר את פוקצ'ת הבית, תופס מעתה רסק מלאכותי מקופסת-שימורים.
גם מן הקינוחים נעלמה, לפתע, ה"ספומה" - הלהיט הייחודי של "ג'ויה" הוותיקה, שהורכב משכבות של מרנג-לימון קפוא וסלט של פירות אקזוטיים, מוגש במתכונת של מגדל-פיזה-על-העוקם, ושלא היה כמוהו מעדן מרענן ומשיב-נפש ביום קיץ לוהט.
זיכרונות וגעגועים
אף שהפוקצ'ה החמימה הוגשה לשולחננו על-חשבון הבית, היא הייתה חרוכה ויבשה מדי, כשנוסף לכל הצרות סר חינה בעינינו בשל רסק-עגבניות תפל, נוסח קטשופ ארור.
בינתיים נגזר עלינו להמתין, בסבלנות רבה, עד לבוא המנות העיקריות: הראשונה - לינגוויני-ירקות ושרימפס - פסטה ארוכה ואובלית, בשילוב שרימפס וירקות פריכים, בליווי עגבניות טריות; והשנייה - כבדי-עוף ביין מתקתק, כשלצידם תפוחי-אדמה בתנור וקומץ עלוב של ירקות מאודים, שבעבר הוגשו ביד נדיבה. בסך-הכל היו שתי המנות טעימות וטריות, וזה הרי העיקר. בקבוק גדול של סודה "סן פלגרינו" שטף באחת את הכבודה המצמיאה שבאה אל פינו.
על קינוח נאלצנו לוותר, פשוט משום שבעבר היינו דלוקים על ה"ספומה" המרעננת, ומשזו נעלמה מן התפריט - בחלנו בכל היתר. הסתפקנו באספרסו כפול, דומיננטי ורב-ניחוחות, ועם זיכרונות וגעגועים למעדן שהיה ואיננו.
על הארוחה לשניים שילמנו 151 שקל והוספנו תשר של 15 אחוז לשירות אדיב של מלצרית חדשה, שהשתדלה בכל מאודה לרצות אותנו. בסופו של דבר זיכינו את "נובה ג'ויה" החדשה ב-8 מתוך 10 נקודות אפשריות, בתקווה שהטעון שיפור אכן ימצא את מקומו בעתיד.