נוכח הדיבורים, הספינים והשמועות על מלחמה בצפון כדאי לנתח בקצרה כיצד הסתיים הסיבוב הקודם בקיץ 2006.
הרגשת התבוסה אז נבעה מכך שצה"ל לא הצליח במשך חודש לנצח גיזרת לחימה אחת, וזאת בשעה שעליו להיות מסוגל לנצח מלחמה בכל החזיתות. לא הצלחנו לעצור את ירי הרקטות ולא להכריע ב'נוק אאוט' דיוויזיה בודדת שעמדה מולנו.
אבל גם החיזבאללה הובס וההוכחה הייתה וידויו המפתיע של שחקן הפוקר קר הרוח, נסראללה, שבניגוד למנהגו הודה בטעות ואמר כי לו העלה בדעתו כי היה סיכוי של 1:100 לתגובה ישראלית כזו לחטיפת החיילים, לא היה מבצע את החטיפה.
מדובר בלא פחות מקריסה שלו: א. פעם ראשונה שהוא בכלל הודה בטעות. ב. לא טעות שולית אלא באי הבנה יסודית שהביאה למהלך הרסני ביותר. ג. הוא מודה שגם לו הייתה קונספציה שקרסה. ד. בהגדירו פרופורציות של 1:100 הוא מודה שלא היה לו שמץ של מושג בכל הנוגע להבנת האוייב. כישלון משמעותי.
מה גרם לו להתנצל בצורה כה משפילה?
המלחמה הייתה אסון לשיעים הלבנוניים. החיזבאללה עצמו שילם בחיי רבים מאד מלוחמיו, נחשפו ההפתעות שהוכנו במשך שנים ו'בוזבזה' כל המערכת שהוכנה נגד ישראל לתסריט משמעותי בהרבה מאשר חטיפת חיילים. אך רק אילוץ נוסף גרם לנסראללה למצמץ - ההתמרמרות העצומה של האוכלוסיה בלבנון - הרבבות שאיבדו את בתיהם, רובם שיעים שהחיזבאללה מייצג, מאות אלפי הפליטים, החורבן, השכול והנזק הכלכלי האדיר. אירן הקצתה כ-12,000 דולר לכל משפחה שביתה נהרס, וכפי הנראה רבים לא קיבלו אפילו את הסכום המגוחך הזה. או שאתה מצליח או שאתה מסביר. נסראללה הסביר.
מכאן אנו לומדים את נקודת החולשה של החיזבאללה. הרוגים או אבדן נשק אינם מספיקים כדי לשבור אותו אך פגיעה באוכלוסיה שלו זה כבר משהו אחר. הואיל ורבים מהבתים בכפרים השיעים היו למעשה עמדות ומחסני תחמושת, הריסתם השיגה אפקט כפול הן ע"י הפגיעה בהם כעמדות והן ע"י הגברת ההתמרמרות נגד החיזבאללה. אילו הרסנו את הכפרים, כפי שעשינו לרובע השיעי בביירות, לפני ששלחנו לתוכם את החיילים, היינו חוסכים בחיי חיילינו וגם מגבירים בהרבה את הטראומה של השיעים ונסראללה.
לכן, כדי להרתיע את החיזבאללה מסיבוב נוסף, יש להבהיר לו כי מחיר המלחמה הבאה יהיה לא פחות ממחיקת הנוכחות השיעית בדרום לבנון. במזרח התיכון מבינים שפה כזו ומי שסולד ממנה - שיעבור לסקנדינביה.
אך זה לא מספיק
לפחות לצורך משחק השח-מט הפוליטי, חייבת ישראל כעת לעשות את מה שהזניחה שנים רבות. ישראל חייבת להתחיל להודיע לעולם בכלל ולחיזבאללה בפרט, כי מה שמכונה "דרום לבנון" אינו אלא צפונה של ארץ ישראל ההיסטורית, חלק מהגליל העליון, שרק מתוך עיוות היסטורי - הסכם הגבולות הקולוניאליסטי והבלתי רלוונטי של בריטניה וצרפת מלפני כ-90 שנה, לא נותר בשטחנו, ובהזדמנות הראשונה מנוי וגמור איתנו לתקן את המצב הזה.
מרגע זה ואילך, במידה שלבנון והעולם לא ידאגו לשמירת השקט המוחלט, הרי שבכל מלחמה עתידית שתיכפה עלינו, כל שטח שיפול לידינו ישאר בחזקתנו. יש להרגיל את האוזן העולמית שוב ושוב לתביעה הזו כדי שביום פקודה, הישארות שלנו בשטח תתקבל כטבעית. יותר מאבידות בנפש וברכוש, הפסד אדמה מרתיע באמת את אוייבינו.
בדיוק באותו אופן צריכים גם הסורים לדעת כי מלחמה תוביל לשלושה דברים: א. ישראל תחריב את התשתיות בסוריה ותחזיר את המשק הסורי לתקופת האבן כמו במלחמת יום כיפור - אלא שכעת אין את האימפריה הסובייטית שתממן את הבניה מחדש. ב. משפחת אסד והעלאווים יפסידו את השלטון. ג. כל שטח אדמה שיפול לידנו יסופח סופית לישראל. אלו יתנו חומר למחשבה לאסד לגבי כדאיות של יציאה למלחמה.
מצד שני יש לשקול לאפשר לסוריה להשתלט על חלק מצפון לבנון ובמקביל לוותר סופית על רמת הגולן. בכך מרוויח אסד הישג שהוא חלום סורי ותיק, ומרגע זה והלאה מוטלת עליו האחריות לשקט מלבנון. כל זה בלי הצהרות, ללא טקסים על מדשאות הבית הלבן וללא חתימה על מסמכים מבזבזי נייר. היו רמזים על נכונות סורית להסדר שקט כזה בסוף מלחמת לבנון הראשונה, אך מנהיגינו רצו "הסכם שלום" חתום כדת וכדין עם לבנון ואכן קיבלו אותו בחתימת הנשיא אמין ג'מייל ב-1983. נו, ומאז יש לנו שלום עם לבנון...
כך תיווצר משוואה שתוביל למצב שבו תמיד נרוויח. אם תישמר הפסקת האש - הכי טוב. אם לא, אזי כשתיכפה עלינו מלחמה נוספת, הגדרנו לנו יעד - ולאוייב מחיר. כעת כשידעו שיש סבירות של יותר מ-1:100 לתשלום המחיר הזה, הם יחשבו פעמיים.
הבעיה עם המתווה הזה היא שלפני שמדינת ישראל תדרוש את צפון ארצה, עליה להפסיק להיות מוכנה לדון על ויתור על ליבה של מולדתה ביהודה, שומרון ובירושלים.
אופס... אני חושש שדרשתי יותר מדי...
