ממבט ראשון, הכל נראה כשיגרה משעממת של ביקור של ראש מדינה במדינה ידידה. ממשלת קובה ערכה, לפי כל כללי הפרוטוקול הדיפלומטי, טקסים וקבלות פנים לנשיא הסורי
בשאר אסד ולפמלייתו. משרדי החוץ של שתי המדינות הכינו מספר הסכמים לשיתוף פעולה במאבק במבריחי סמים, בפיתוח חקלאי והידוק הקשר בין סוכנויות הידיעות הממשלתיות של שתי המדינות.
אך לקובה יש היסטוריה של פעילות במזרח התיכון שהיא רחבה בהרבה גם בתחומים נוספים. מעבר להכרזות של
פידל קסטרו בעבר, ושל אחיו ראול קסטרו כיום, מתערבת קובה בעניני האזור שלנו מזה 50 שנה ויותר. פידל קסטרו נחשב ליצואן מספר אחד בעולם של מאבקי גרילה. לפעמים, ההתערבות נעשתה בהנחיית ראשי ברית-המועצות, ופעמים רבות היוזמה באה דווקא מפידל קסטרו עצמו ומסביבתו הקרובה, בתוקף "התפקיד הקדוש של המהפכה המרקסיסטית הקובנית". לא חסרות לכך דוגמאות:
עוד ב-1961 סיפקה קובה נשק לחברי החזית לשחרור אלג'יר. שנתיים לאחר מכן 686 חיילים קובנים וטנקים רוסיים הורדו בנמל העיר האלג'ירית אורן, כדי להבטיח את ביצור שלטונו של אחמד בן בלה וב-1964 נשלח צ'ה גווארה לאפריקה בראש משלחת של 250 מאנשי צבא קובה כדי לפתוח מחנה אימונים לטרוריסטיים.
ב-1965 נקשרו היחסים הדיפלומטיים בין קובה ובין סוריה, ושנה לאחר מכן זימן פידל קסטרו בהאוונה ועידה של ארגונים הדוגלים במהפכה באמצעות טרור. בין הנציגים בוועידה היה כמובן גם נציג אש"ף, שלאחר היכרות קצרה עם קסטרו הוזמן לעבור אימוני גרילה בשטחה של קובה לצורך "שחרור פלשתין".
מאז ועד תחילת שנות ה-80' של המאה הקודמת שיגרה קובה מומחים ויועצים למחנות אימונים במזרח התיכון שהכשירו לוחמים ערבים ומסתננים לישראל. פידל קסטרו הדגיש בנאומיו כי "ציונות היא גזענות" והתייצב לצידה של סוריה במאבקה נגד ישראל.
עם פרוץ מלחמת יום כיפור שיגר פידל קסטרו כיח סיוע של 800 חיילים וטנקים טי-55 וטי-62 "להגנה על הגולן". מקורות צבאיים בקובה סיפרו כי הסורים ביקשו דווקא מטוסים וטייסים, אבל קסטרו חשש מהפקרת הזירה האווירית הקובנית, ולכן שלח במקומם חיילי שריון. הטסת החיילים, שצוידו בדרכוני סטודנטים, נעשתה דרך מזרח גרמניה ונמשכה חודשיים. החיילים השתתפו בתקריות אש בודדות עם ישראל עד לחתימת הסכם הפסקת האש בין ישראל וסוריה ביוני 1974. כעבור מספר חדשים של בטלה, חזרו החיילים הקובנים לארצם ללא נפגעים, אך הגנרל שעמד בראשם הוצא להורג מאוחר יותר על-ידי קסטרו בגין בגידה במולדת.
ב-2002, כשנתיים אחרי עלייתו של בשאר אסד לשלטון, ביקר פידל קסטרו בדמשק, ויחסי הידידות הכמעט סימביוטיים בין קובה ובין סוריה נמשכים עד היום. בכל ההצבעות בפורומים הבינלאומיים ובאו"ם מצביעה סוריה על-פי עמדת קובה.
לאחרונה פועלת סוריה לבחירתו של נציג קובה לתפקיד סגן נשיא המועצה לזכויות אדם של האו"ם בז'נווה. על חברי המועצה ושלוחיה, ביניהם השופט גולדסטון, יהיה להתעלם מן האסירים הפוליטיים הנמקים בכלא הקובני, ויידרש מהם גם להתמוגג ממפגני צמד חמד הדמוקרטיות הידידות סוריה וקובה.
