|
|
| פרופ' יהודית רונן: "אל-קאעידה התחילה להיות תנועה שמשפיעה על הלאומיות של כל מדינה שבה היא נמצאת. בעוד ארה"ב מגבירה את פעילותה באפגניסטן ומתבוססת בבוץ העירקי, אנחנו יודעים על מאחז כוח רציני מאוד של התנועה באזור סומליה ותימן" | |
|
|
|
המידע שהוביל לאישומם של אנשי התא בנצרת הגיע מחקירה שביצעה משטרת ישראל, לאחר ששניים מחברי החוליה נעצרו בסומליה, שאליה הגיעו דרך קניה כדי להילחם "לצד המוסלמים נגד הכופרים האמריקנים", כפי שאמרו בחקירתם. "הם אפילו לא הודיעו על כך לבני משפחתם, מתוך הבנה שהם עלולים להיעצר", מספר סנ"צ אלגריסי.
כאשר הגיעו הערבים-ישראלים לסומליה הם עוררו את חשדות כוחות הביטחון המקומיים. לאחר שיתוף פעולה בין ישראל לסומליה הם הועברו חזרה לארץ, והועברו מיד לחקירה במתקני השב"כ והמשטרה.
פרופ' יהודית רונן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן מנסה לשפוך קצת אור על המתרחש במזרח אפריקה. "כאשר אנחנו מדברים על איסלאם רדיקלי, ההיסטוריה, ובעשור האחרון במיוחד, הוכיחה לנו שאין עוד פעילות בגזרה מוגבלת. האיסלאם הרדיקלי חרת על דגלו את המונח 'איסלאם ללא גבולות'. אל-קאעידה התחילה להיות תנועה שמשפיעה על הלאומיות של כל מדינה שבה היא נמצאת. בעוד ארה"ב מגבירה את פעילותה באפגניסטן ומתבוססת בבוץ העירקי, אנחנו יודעים על מאחז כוח רציני מאד של התנועה באזור סומליה ותימן.
"תנועות הסירוב המקומיות וארגון אל-קאעידה", מסבירה פרופ' רונן, "נמצאים בתנופה אידיאולוגית וצבאית גוברת. הם מהווים סיכון לא רק למדינות שבהן הם פועלים, אלא גם ליציבותה ולביטחונה של מזרח אפריקה כולה".
רונן, מומחית לאיסלאם הקיצוני באפריקה, מסבירה למה דווקא במדינות הללו הארגונים הקיצוניים חוגגים. "לא סתם אל-קאעידה העביר את מוקד ההתעצמות שלו מאפגניסטן למדינות אפריקה הכושלות. בעוד באפגניסטן הם נרדפים על-ידי ארה"ב, במדינות הקטנות, שאין ביכולתן להציע כוח-נגד אפקטיבי, הם נהנים מפריחה ומשגשוג. סומליה ותימן הופכות בקצב די מהיר להיות מאחזים מובהקים ומשפיעים של אל-קאעידה. הממשלות שם חלשות. הן מנסות להרים את הראש מעל המים ולטפל ברעב ובעוני, ובינתיים תנועת המוג'האדין מגייסת עוד ועוד צעירים שמסורים למלחמת הג'יהאד העולמי. מפלגת האיסלאם המאוחדת בתימן מונה 6,000 איש חמושים היטב. הם מצליחים במשימתם להשליט את חוקי השריעה ולסלק את ההשפעה המערבית מהמדינות".
|
|
|
| עאבד, תושב נצרת: "חזרתי לנצרת לאחר שהייה בארה"ב ולא ידעתי לאן אני חוזר. נצרת הייתה מאז ומתמיד עיר אוניברסלית, שמקבלת לקרבה את כל הדתות, ופתאום הכול דתי יותר, לוחץ יותר - הלבוש, המנהגים, האידיאולוגיה. בכל עצרת מונפים דגלי פלשתין" | |
|
|
|
"שיטוט קצר ברשתות השיתוף פייסבוק וטוויטר מוביל אותי למקומות שחורים. אני מסתייג לחלוטין מהמעשים שלהם, אבל מבין מאיפה הטירוף הגיע", מנסה להסביר עאבד, דור שלישי למשפחה בנצרת, את ההקצנה המתחוללת לנגד עיניו. "בתור תושב העיר כבר שנים רבות, אני רואה את השינוי מתרחש לנגד עיניי. האופי של העיר, אופיים של האנשים - אחר. שהיתי בארה"ב תקופה מסוימת וחזרתי לנצרת, ולא ידעתי לאן אני חוזר. נצרת הייתה מאז ומתמיד עיר אוניברסלית, שמקבלת את כל הדתות. פתאום הכול דתי יותר, לוחץ יותר - הלבוש, המנהגים, האידיאולוגיה. בכל עצרת ובכל כינוס דגלי פלשתין נשלפים ומונפים. הציבור, ובעיקר הצעירים, מטושטשים, לא מבינים מי הם, ערבים-ישראלים או פלשתינים".
עאבד מנסה שלא להאשים את הממשלה בישראל. כל הערבים, הוא אומר, מתלוננים על התשתיות וטוענים לקיפוח. עם זאת, לדבריו מתחת לפני השטח מפמפם רצון בחברה הישראלית ובפוליטיקה לבצע הינתקות מהמגזר שבעבר היה חלק מהמדינה. "יש הקצנה בעמדות הממשלה ובהתנהגותה, וזה מוביל את האזרחים להקצין עמדות. יש הרגשה שהממשלה נותנת במתכוון יד לחינוך מחדש של הצעירים הערבים לאזרחות שונה - לא ישראלית. יש פה סוג של טרנספר לאומי שישראל עושה במכוון.
"כשאני הייתי ילד חונכתי לזכויותיי ולחובותיי וללאום הישראלי. אני לא אומר שצריך להרביץ בצעיר הערבי ציונות, אבל לא צריך להשאיר אותו בממתינה ולסנן אותו כל פעם, ולצפות שהוא יישאר קפוא במקום אחד. לא יכול להיות מצב של ואקום, במקום שבו הפערים החברתיים זועקים לשמים. במקום שבו יש צורך במשאבים, הממשלה צריכה להיות. אם היא לא שם, הארגונים הקיצוניים תופסים את מקומה. מספיק להסתכל בפלח האוכלוסיה שאליו הם פונים, צעירים שלא מבינים כלום ומרגישים חזק את תחושת הדפוק. הם עוברים בבתי הספר, ממתינים לילדים מחטיבות הביניים והתיכונים, ושולפים חכה כדי לדוג את הקורבן הבא. זה בדיוק מה שהאיסלאם הקיצוני מחפש".
|
|
תימן וסומליה הפכו קן צרעות
|
|
|
בניסיון להאט את התפשטות הגרורות של האיסלאם הרדיקלי, מנסה ארה"ב לשפוך קצת מים צוננים על אש האידיאולוגיה. "ארה"ב מסייעת לסומליה", אומרת פרופ' רונן, "אבל היא נמנעת מלהתערב צבאית באופן ישיר. היא מזרימה כסף ונשק ומאמנת את הכוחות, מבינה את עוצמת הסכנה - אבל נזהרת מאוד מפתיחת חזית נוספת".
רונן מבהירה כי למרות הסכנה, שגם מדינות גדולות יותר מסומליה ומתימן חשות בה, לא כולן ממהרות להזמין את האמריקנים שיעשו סדר. "במבחן התוצאה, בכל פעם שארה"ב התערבה בסכסוכים במזרח התיכון היא השאירה אחריה הרס וחורבן. בעיתוני הבוקר של סעודיה וקטאר מצטטים דוברים רשמיים שמדברים באופן גלוי על הפחד מפני התפשטות האיסלאם הרדיקלי. באותה נשימה מדברים הגורמים על חשש אחר, חשש מפני התערבות אמריקנית באזור. בהתחשב בכישלון האמריקני בעירק ובאפגניסטן, הם מבינים שאסור למהר לפתוח את השערים בפני המארינס".
למרבה האירוניה, מי שהקים את ארגון המוג'האדין, אימן את אנשיו והכשיר את לוחמי אל-קאעידה של היום, הם האמריקנים עצמם. "באפגניסטן של סוף שנות ה-70 ניסתה ברה"מ להשליט את מרות השלטון הסובייטי. המלחמה הקרה הייתה בשיאה, וארה"ב נחלצה להציל את אפגניסטן ואימנה את כוחות המוג'האדין המקומיים. כך הפכה אפגניסטן אבן שואבת למתנדבים שכירי חרב מארצות מוסלמיות שהגיעו להילחם בקאבול. הכוחות הלוחמים נעזרו בנשק אמריקני ובאסטרטגיית לוחמה מערבית, עד שהביסו ב-89' את כוחות הצבא האדום ואת המעצמה של סטאלין", מזכירה פרופ' רונן.
"כאז גם היום, המוג'האדין הגיעו מתוך הזדהות דתית שמלובה באידיאולוגיה פוליטית. אז זו הייתה מלחמה נגד הסובייטים הכובשים. בעשר השנים האחרונות זוהי מלחמה נגד ארה"ב הכופרת. היום אנחנו רואים ג'יהאד עולמי נגד ישראל הכובשת. במסגרתו צמחו ניצנים של ערבים-ישראלים שרוצים לתת יד לשאיפה הפלשתינית הקיצונית בדמות חמאס וחיזבאללה, אורזים מזוודות ונוסעים לסומליה כדי להשתלם בטרור".
|
|
