איפה אותו המקום? זאת בדיוק הבעיה. לישראל יש היום הרבה מאוד השערות אך מעט מאוד עובדות.
שליט בחיים. את העובדה הזאת הוכיחה סופית קלטת הווידאו שנועדה ללחוץ על דרג מקבלי ההחלטות בישראל.
מרחב המחיה של חמאס הוא רצועת עזה, ולכן מניחים בישראל שאת הקלף החזק ביותר שלו הוא ישאיר דווקא שם. אולם במערכת הביטחון עדיין לא נתקלו בנכס - מנהיג, נשק או מפקדה - שנעלם לחלוטין, נמוג כלא היה ולא הוזכר מעולם במעגלי האיסוף המודיעיני. כל-כך הרבה מקורות מודיעיניים מסתובבים ברצועה, ואיש לא הצליח לשמוע או לראות דבר. צריך להבין שכדי לשמור על חייל חטוף יש בהכרח כמה מעגלים של שומרי סוד: שומרים, מנקים, ספקי מזון, מפקדים. אלה במקרה הטוב עובדים במשמרות סביב גלעד. כמה עשרות אנשים שיודעים את הסוד הגדול.
האופי האנושי הוא לדבר ולהשוויץ כשמישהו נמצא בקרבת אירוע מדובר. אבל אף שישראל מתאמצת להקשיב למשוויצים הפוטנציאליים ולפתות אותם, הרי שמו של שליט לא עולה.
אחד ההסברים לכך הוא תעשיית כריית המנהרות של הפלשתינים בשנים האחרונות. ברצועת עזה יש משפחות ובודדים שמומחים בחפירת מנהרות לכל צורך - החל במנהרות הגנה ומסתור וכלה במנהרות תקיפה. במבצע '
עופרת יצוקה' נמצאו בעזה עשרות מנהרות כאלה. מקום המסתור המבטיח ביותר שיכלו החוטפים למצוא ברצועה הוא מנהרה מלאכותית מתחת לבית תמים. במנהרה כזאת עשויים להיות כמה חדרים רחבי ידיים ופתחי אוורור, והכניסה אליהם תהיה מוסתרת באופן תמים לחלוטין.
אפשר שיש כמה מנהרות ששליט הועבר אליהן, אך השאלה היא איך איש לא הבחין בכך: בשומרים המתחלפים, בכרייה, בתכונה סביב הנכס.
אולם אליה וקוץ בה: התיאוריה על הימצאותו של שליט במנהרה מוסווית ברצועה בעייתית כאשר חושבים על מבצע 'עופרת יצוקה'. במשך קרוב לחודש פעל צה"ל בעומק הרצועה בעזרת כלי טיס וכוחות יבשתיים במקום שבו שליט היה אמור להיות מוסתר. אחת מנקודות החוזק שבה התגאה צה"ל במהלך המבצע הייתה הקרב המשולב, קרב שבו משתלבות היחידות השונות, ולא רק חטיבות החי"ר והשריון עם חיל האוויר, אלא גם ובעיקר המודיעין.
האיסוף בזמן אמת במבצע הורכב מתצפיות קרקעיות ואוויריות, מרַכזי מודיעין שהעבירו דיווחי מקורות אנושיים, וכל אלה הצליחו לייצר תמונת מצב מדויקת, עד שכל מפקד כיתה שישב בבית ידע בדיוק מה מתכננים נגדו והיכן הוא צפוי להיות מותקף.
והנה למרבה הפלא, אף שצה"ל הסתובב באזורים רבים, ואף שבחמאס לא ידעו על תוכניותיו העתידיות - גלעד שליט נותר בצל. שומריו לא הציצו מעל לפני השטח; איש מהם לא חשש שהצבא ישתלט על האזור שבו הם התחבאו; אף רכב חוטפים מסתוריים לא נסע בחשכת לילה. וכל זה בימים שבהם כל עכבר יצא מהחור שלו כדי לשרוד או לשפר מיקום.
אולי מכאן עדות ששליט לא נמצא ברצועה. אם שומריו של שליט לא הגיבו לאירועים, אולי הוא הועבר מיד לאחר החטיפה למצרים, בזמן שהגבול עמה היה פרוץ. ממצרים יכול היה שליט לעבור לכל מדינה שרוצה לשתף פעולה, לכל מדינה שרוצה בהשפעה על מה שקורה באזור.
הסיכויים לכך הם קלושים, אמר השבוע ל'מקור ראשון' בכיר לשעבר בשב"כ. החמאס מעוניין להחזיק בנכס שלו.
וכך החיצים כולם מכוונים שוב לרצועת עזה. אבל איך משיגים מודיעין במדבר צחיח? התשובה היא יוזמה. אחת השיטות המוכרות של המשטרה למצוא עבריינים היא 'ניעור שמיכה': מנערים ומנערים עד שמשהו יוצא. מגיעים לשכונה מסוימת, מפגינים נוכחות ומחכים לעבריינים שיגיבו - יטלפנו, יציצו או יברחו. אומנם מבצע 'עופרת יצוקה' היה ניעור רציני, אולם הצבא לא הגיע לכל החורים. וכך במבצעים קודמים: איש לא ישב ותכנן את האסטרטגיה המודיעינית.
וכך זרמה ישראל כל הדרך אל אופציית המשא-ומתן.
