ועדת שפניץ מזגזגת

סוד גלוי הוא שבר-מוחא וגילת הינם חברים ותיקים שמשתפים ביניהם פעולה גם בתחום המקצועי והציבורי. ביוזמתו של גילת נענתה אוניברסיטת חיפה לסייע בארגון הכינוס השנתי של העיתונאים באילת, הנערך מטעם האגודה התל אביבית. כינוס משותף נוסף לדיון במצבם של העיתונאים הצעירים נערך באחרונה בחיפה. גילת נמנה על קהל "עולי הרגל" הקבועים ללשכתו של בר-מוחא בבית העיתונאים ע"ש סוקולוב בתל אביב, שהפכה למעין תהליך קבלת כשרות מבר-מוחא, שהיה בעברו הרחוק משגיח כשרות. העלייה לרגל ללשכתו של בר-מוחא נעשית, כביכול, על בסיס של חברות הדדית, אבל משמעותה האמיתית הינה קבלת מרותו של בר-מוחא. מרות זו קיבלו מזמן יו"ר אגודת העיתונאים, אבי פז, שהומלך על ידו וחברי הנהלת האגודה הנבחרים, שחלקם מונו על ידו והפכו לעושי דברו. הנהלת אגודת העיתונאים בתל אביב, שאמורה להיות ממונה ומפקחת על המנכ"ל, מעניקה לו בפועל יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחו בכל התחומים. בר-מוחא הוא גם מי שמבטא את דעת האגודה בכלי התקשורת וקובע את מדיניותה כפי שנהג לגבי ועדת שפניץ. עוד "עולה רגל" ותיק ללשכה של בר-מוחא, הוא מנכ"ל קול ישראל לשעבר, אמנון נדב, שביקש את תמיכתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. המיקרופון של הרדיו התל אביבי היה פתוח בפניו של בר-מוחא כל אימת שחפץ, בבחינת יד רוחצת יד. מאחר שהמינוי לא יצא לפועל, פעל בר-מוחא אצל חברו הטוב - שר התקשורת, משה כחלון, למינויו של נדב לפני זמן קצר לתפקיד יו"ר מועצת הרשות השנייה. גם מינוי זה הינו בעייתי מאחר שבתו של נדב עובדת באחת השלוחות הנתונות לפיקוחה של המועצה וסירבה לפרוש מעבודתה, והאב גם טען שאינה צריכה לעשות זאת. בר-מוחא עשה הכל כדי להכשיר את המינוי. באופן מפתיע, חתמו כל חברי מועצת הרשות השנייה, שחלקם הינם "חיילים" של בר-מוחא, על עצומה שקוראת להשאיר את נדב בתפקידו. אומ"ץ לא עמדה מן הצד ופנתה אל היועץ המשפטי לממשלה ואל מבקר המדינה, והצביעה על ניגוד האינטרסים בהמשך מילוי התפקיד. שר התקשורת, שהריח הסתבכות, החליט להוציא את נדב לחופשה עד שיתברר אם ניתן לפתור את הבעיה. נדב רגוע וסומך על חברו בר-מוחא.

לעומת זאת, נחרץ גורלו לשבט של מי שלא "עלה לרגל" ללשכתו של בר-מוחא. אחד הבולטים בהם הוא יו"ר רשות השידור לשעבר, משה גביש, שפרש מתפקידו לפני כשנה בעקבות חילופי השלטון. לפני פרישתו היו לו עימותים חריפים עם בר מוחא מאחר שהוא ראה בו, לדבריו ,גורם מפריע לביצוע הרפורמה ברשות השידור: "אני שמח שלא נמניתי עם להקת החנפנים של בר מוחא" אמר לי גביש. מי שכן הצטרפו ל"להקה" ומרבים לפקוד את לשכתו של בר-מוחא, הם מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר, שזוכה לתמיכתו של בר-מוחא ושורד חרף ריבוי הפרשות של הפגיעה במינהל תקין ובטוהר המידות שהוא מעורב בהן, והן נבדקות בימים אלה על-ידי צוות מיוחד של משרד מבקר המדינה. גם כמה מראשי אגודת העיתונאים בירושלים בעבר ובהווה נמנים על חסידיו השוטים של בר-מוחא, הנהנה מהעובדה שמזה כמה שנים לא קיים איגוד ארצי של עיתונאים, והם משתפים איתו פעולה בגלוי ובסתר. למען הגילוי הנאות, אציין בסוגריים כי בנוסף לתפקידי כיו"ר הנהלת אומ"ץ אני מכהן גם כיו"ר חטיבת ותיקי התקשורת שליד אגודת העיתונאים בתל אביב, שמאגדת למעלה מ-300 חברים, רובם בעלי רקורד מקצועי מרשים. מעולם לא נמניתי עם קהל אומרי ההן של בר-מוחא והסתייגתי מנבחרי הציבור הפחדנים שמקיפים ומאפשרים לו לנהל אותם. בשעתו נכנסתי לעימות אישי חריף עם בר-מוחא, כאשר הובלתי את התנגדותה הנחרצת של חטיבת ותיקי התקשורת לבחירתו כיו"ר האיגוד הארצי של העיתונאים בהתנדבות, בנוסף לתפקידו כמנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב בשכר. טענו בהקשר לכך שכפל התפקידים בעייתי מאוד, עלול להיווצר מצב של ניגוד אינטרסים והיעדר מינהל תקין, למרות תמיכתם האילמת ואולי גם הכפויה של חברי הנהלת האגודה. בסופו של דבר, עלה בידי לטרפד את המינוי ובר-מוחא נותר עם רבע תאוותו בידו ובלי איגוד. בתגובה לכך פעל בר-מוחא להדחתי מנשיאות מועצת העיתונות מבלי שחברי הנהלת האגודה לשעבר מחו בידו. היו"ר אליעזר דר הוכיח שהוא גם כלי שרת בידו של בר-מוחא. בית הדין לערעורים של האגודה בראשותו של משה רונן פסל את ההדחה. במהלך הדיון נכנסה חברת בית הדין רוני סרנת, עיתונאית אמיצה ומוערכת, לעימות חריף עם בר-מוחא, שלא אהב מצב שבו ידו על התחתונה. גם איש קול ישראל, מיקי מירו, עיתונאי בעל מצפון ועקרונות ששיתף איתי פעולה במאבק, שילם מחיר יקר. בנסיבות שקופות החלו להתנכל לו מנכ"ל הרשות שקלאר וכמה מנהלים בכירים ברדיו. לא היה לי עניין להמשיך ולשרת במועצה במחיצתו של בר-מוחא והתפטרתי מתפקידי. בר-מוחא הצליח לתקוע גם מאחז שליטה במועצת העיתונות אחרי שהביא להדחתו של מזכיר המועצה לשעבר, אבי זילברברג ולמינויו של חברו, אריק בכר, במקומו. ממילא המועצה התגלתה בשנים האחרונות כגוף חסר שיניים שאינו מטפל ביוזמתו כראוי באתיקה השחוקה של העיתונאים, ונמנעת מלאכוף כללי אתיקה על ברוני התקשורת.

מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב יוסי בר-מוחא, שטביעות אצבעותיו מאחורי הקלעים טבועות במינויים שונים בענף התקשורת, הטיל בימים אלה מורא על הוועדה כאשר דרש את פיזורה וטען שאחד מחבריה הוא בעל מינוי פוליטי. בר-מוחא ניסה ליירט בדרך זו את אחד מחברי הוועדה - יחזקאל הרמלך, לשעבר ראש עיריית רחובות ועובד בכיר במשרד ראש הממשלה - מחשש שהוא יטרפד את מינויו של גילת. בתגובה לכך טענה, אמנם, שפניץ שכל חברי הוועדה שהיא עומדת בראשה נתונים לביקורת מוקדמת של ועדה ציבורית במשרד המשפטים, אבל היא לא התאמצה להגן על הרמלך כפי שניתן היה לצפות ממנה. הרמלך, הידוע ביושרו האישי ובהקפדה על כללי טוהר המידות, נפגע מהטלת הדופי בו והתפטר מהוועדה למרות שהזיקה הפוליטית שיוחסה לו הייתה שולית ביותר וחסרת משמעות (מקום אחרון ברשימת המועמדים של קדימה לכנסת). "למרות שלא הייתה לי כל מעורבות בצוות של הוועדה שטיפל בעניין המינוי של גילת, אני לא מוכן לשחק במשחק המלוכלך הזה", אמר לי הרמלך לאחר מכן, והוא יודע למה. פרט מאלף: בשעתו הצעתי להרמלך להצטרף למועצה הציבורית שליד תנועת אומ"ץ, אך חברותו בוועדה מנעה זאת ממנו. עתה בדעתי להציע לו מחדש לחבור אלינו ולהיאבק בטובלים בענף התקשורת שידיהם מלאות שרצים גלויים ורגליהם שוקעות בביצות מצחינות. האם התמיכה של ועדת שפניץ במינויו של גילת והתפטרותו של הרמלך הביאו להסרת הדרישה הנחרצת של בר-מוחא לפיזור הוועדה? נראה שוועדת שפניץ תמשיך לפעול על תנאי כל עוד לא תציב מכשולים בתחום התקשורת - ועם מצב בלתי נסבל זה, לא ניתן להשלים.

מעז יצא מתוק - אומ"ץ החליטה למלא חלל ריק בענף תקשורת זה והיא מטפלת בשנתיים האחרונות בנושאי עקיפת מינהל תקין ועבירות אתיות, והיא זוקפת לעצמה כמה הישגים בתחום זה. לסגירת המעגל אני מגלה לראשונה שמי שמחה בשעתו אצל בר-מוחא על התנהלותו בפרשה זו, היה לא אחר מאשר יועצו לשעבר של מבקר המדינה למאבק בשחיתות, ניצב בדימוס יעקב בורובסקי. בעקבות עימות חריף שפרץ בגללי בין בורובסקי לבר-מוחא, הוא "סומן" כמי שאינו הולך בתלם של בר-מוחא ועלול לשלם על כך. ואמנם כאשר הציע לפני כמה חודשים ראש הממשלה בנימין נתניהו לבורובסקי לכהן בתפקיד יו"ר רשות השידור, החלו פעולות סיכול מאחורי הקלעים כדי לבלום את המינוי שלא היה מקובל על קבוצת אנשי התקשורת הבוחשים במינויים ברשות השידור. לא קשה לנחש מי הרוח החיה בפעילות זו. בעקבות פעילות זו התריעה אומ"ץ בפני משרד מבקר המדינה על כך שעובדים בכירים ברשות השידור, בשיתוף עם עסקנים של מוסדות העיתונאים, בוחשים מאחורי הקלעים כדי לטרפד מועמדים שאינם נראים להם ולדחוף מועמדים אחרים. ככל הידוע, אנשי המבקר הצליחו לפצח את הקשר התקשורתי הסמוי, ואין ספק שימצא את ביטויו בדוח על רשות השידור המצוי בשלבי השלמה סופיים. מועמדותו הבעייתית של אמיר גילת לתפקיד יו"ר רשות השידור נסללה בוועדת שפניץ בעקבות פסילתו של בורובסקי על-ידי אותה ועדה בנימוקים בלתי משכנעים. המערכה הציבורית והמשפטית רחוקה מסיומה.