פסק-הדין במשפטו של שר המשפטים לשעבר
צחי הנגבי מעלה הרבה מחשבות נוגות בכל הנוגע להחלטות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, להגיש גיליונות אישום פליליים נגד אנשי ציבור. באופן טבעי, הכל עסוקים בתוכנו של פסק-הדין, בגורלו של הנאשם שזוכה מעיקר האשמות ואיש אינו מייחס דבר וחצי דבר לפרקליטות המדינה שטחנה קמח טחון על-חשבון המדינה ועל גבו של אדם שלא חטא.
כלומר, המדינה יכולה להתעמר בשר בכיר במשך ארבע שנים תמימות, להשית עליו הוצאות כספיות, לעכב את מסלול חייו, לאיים על עתידו ולגרום לו ולמשפחתו מפח נפש מתמשך שפוגע בכושרו להיאבק על חפותו. האין זה כוח מוגזם? מה גם שאין בנמצא גוף מדיני שיכול לבוא חשבון עם פרקליט המדינה ו/או היועץ המשפטי לממשלה שעשו את הרע בעיני אלוהים ואדם, ואין לדעת אם החלטותיהם נופלות מבלי משים, ברשלנות, בזדון או ברשעות לשמה. איש אינו בודק.
בפני שופטי בית המשפט עומדים בעלי דין והם שוטחים טענותיהם המלומדות, מצטטים פסקי-דין מנחים ותקדימיים, חוקרים עדים ומסכמים סיכומים, וכל צד עושה כל שביכולתו ובכישרונו להטות את הכף לטובתו. בסופו של ההליך פוסקים השופטים ומצביעים על צד מנצח וצד מפסיד. אחד זוכה ושני נוחל תבוסה. יוצאת מן הכלל הזה היא המדינה באמצעות שלוחיה במשרד המשפטים. כשהמדינה נוחלת תבוסה בבית המשפט, אין מי שישלם את מחיר הכישלון. הפרקליטים עוברים לתיקים הבאים בלי שהמפלה תשפיע על חירותם ו/או על כיסם ו/או על מעמדם וכבודם.
מי ישיב לצחי הנגבי ארבע שנים תמימות מחייו? מי ישלם את ההוצאות המשפטיות? מי יפצה אותו על עוגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו? מי ישפה שר בישראל ששמו חולל וכבודו נרמס בעצם הגשת גיליון אישום פלילי נגדו? ועיקר העיקרים - שום לקח לא יילמֵד בפרקליטות המדינה, שום מסקנה לא תוסק, איש לא יפוטר ולא יעוכב קידומו. מה קרה? ניסינו, לא הצליח, לא הלך לנו, טעינו ותעינו, ממשיכים הלאה - לא קרה כלום. אפילו המינימום המתבקש בהכאה על חטא, בהודאה חד-משמעית או בהתנצלות כנה - נעדר.
אני סמוך ובטוח שאם היו נוקטים צעדים פוגעים נגד אותם מקבלי החלטות שגויות, תיקים רבים לא היו מגיעים לבית המשפט. כל תיק היה נבדק בשבעים ושבע עיניים מנקודת מבטו של בית המשפט ורק אלה שיש בהם ראיות של ממש, שאין ספק ביכולת הפרקליטות להוכיחם, היו מוגשים לבית המשפט. ספק קל שבקלים חייב לעמוד לזכותו של העומד להיות מואשם ואין זה הוגן להשליך סתם ככה האשמות לפתחו של בית המשפט בשיטת "מצליח, לא מצליח". הדבר נכנס לגדרו של חוסר אחריות משווע שיש בו פגיעה ממשית בכבודו ובחירותו של האדם.
בית המשפט קבע אומנם את חפותו של צחי הנגבי בעניין המינויים הפוליטיים, אבל המחיר שצחי הנגבי שילם בעבור הקביעה הצודקת הזאת הינו הפסד צורב מנשוא, מה גם שעוד נכון לו מאבק לא פשוט בעניין עדות שקר שבה הואשם. ראוי הוא ויותר מראוי לאחל לו הצלחה מכל הלב.
