המשמעות של אי-הכנת תוכנית ל"מצב קיצוני" הינה שהמתכננים לא העלו אפשרות של מצב קיצוני. אותו מצב קיצוני שבדיעבד התרחש. כאן יש מקום לשאול למה.
את התשובות נקבל תחת כותרת של כשלי מודיעין. לא היה מודיעין פרטני על הנפשות הפועלות בספינה ולכן חיל הים נערך ל"תרחיש התנגדות סביר", וכאן הבעיה - מתכנני המבצע, למודי השתלטויות קודמות (סנטוריני ב-2001, קארין A ב-2002), הלכו על "המלחמה של אתמול" ועל זה כבר אמר האסטרטג הסיני הקשיש סון ד'זה שחי לפני 2,500 שנה: "אל תחזור על הטקטיקות שהביאו לך את הניצחון, אלא לשיטותיך להשתנות לפי המבחר האינסופי של הנסיבות". וגרוע מכך - ההיגיון הצבאי גורס כי חסר במודיעין מצריך היערכות לתרחיש הקשה והמורכב ביותר, וכאן המתכננים כשלו בהערכת המצב וביכולת המקצועית של הרמה המתכננת במתן המענה לתרחיש.
האם כישלון מסוג זה הוא שגיאה? חוששני שלא. האם מדובר במחדל? פירושו הבסיסי של מחדל הוא אי-נקיטת פעולה מתבקשת שכתוצאה ממנה אירע נזק מהותי. נראה לי שההגדרה מחדל מתאימה יותר לממצא הנדון.
|
מניתוח עיקרי דוח איילנד ניתן להסיק כי מדובר בשרשרת מחדלים ולא בשגיאות בודדות. בתובנה שהכשלים והמחדלים לא נבעו מכוח עליון, לא ניתן יהיה לחמוק מן השאלה - אם כך, מי האחראי ומה עושים איתו. לחלקה הראשון של השאלה התשובה אינה מורכבת. ידוע מי עסק בתכנון, יודעים מי מספק מודיעין ויודעים מי מפקד בשטח. חלקה השני של השאלה יתפצל בין מגרשה של ועדת השופט טירקל למגרש החלטות של שר הביטחון והרמטכ"ל. ההחלטה של האלוף גיורא איילנד שלא להמליץ על מסקנות אישיות בעוד הוא מצא ויודע מי כשל ואיפה – הינה ה"שגיאה" היחידה ברצף של כשלים קשים שהשפיעו על הטיפול בפרובוקציה הטורקית בדמות משט הסיוע ועל תוצאותיו. וצריך גם לציין כי הקביעה של איילנד כי אם אותן "שגיאות" לא היו נעשות, אז התוצאה לא הייתה שונה בתכלית – תמוהה בלשון המעטה.
|
מצאה הוועדה שלא הובאו בחשבון התפתחויות של טווח הזמן הקרוב כמו הקשר של הארגון האיסלאמי הקיצוני IHH למשט. כלומר, מישהו אמור היה לקחת זאת בחשבון משום שהתפתחות כזאת משפיעה באופן מהותי על הבנת פוטנציאל האיום שנובע מנוסעי המשט. אותו מישהו, על-פי הוועדה, לא הביא זאת בחשבון. כלומר, ידע אך לא ייחס לכך חשיבות מספיקה או שלא ידע כלל. שתי התשובות גרועות. שגיאה, שאננות או מחדל? זו לא שגיאה. זה קרוב יותר להתרשלות.
|
שאלת המפתח הינה אם נדרש המודיעין על זרועותיו השונות לספק "מודיעין למבצע" הקונקרטי? יש להניח שכן. השאלה הבאה הינה: האם יש בידי גורמי האיסוף והמחקר יכולת וכלים לאתר ולספק מודיעין על ספינה ותכולתה, שפועלת ברדיוס שאינו עולה על 500 מיל ימי, כשלוח הזמנים שלה גלוי וכוונותיה מוצהרות? גם כאן יש להניח שהתשובה היא כן. והשאלה השלישית היא: אם כך, מדוע לא היה מודיעין כזה? האם זו שגיאה? חוששני שלא. מחדל זו הגדרה הולמת יותר.
|
ממצא נוסף של הוועדה, שמתייחס לגמישות הפיקוד וליכולת האלתור שלו: "גם לאחר שהיה ברור למפקדי המבצע כי התרחיש חורג בחומרתו מהצפי המרבי לא בוצע כל שנוי בתוכנית הפעולה". האם מדובר במפקד ששגה בכך שלא התאים את תוכנית הפעולה ופקודותיו למציאות שבשטח? ודאי שזו אינה שגיאה אלא בעיית מנהיגות ויכולת פיקוד ירודה. וגם על כך אמר האסטרטג הסיני העתיק כי "יש להעדיף את הגמישות על העקשנות", וכאן לא ברור אם הייתה עקשנות שנובעת מאי-הבנת המציאות, או חוסר יכולת להתאים את תפישת ההפעלה מול מציאות משתנה. כך או כך, מדובר בכשל מקצועי ולא ב"שגיאה".
|
תוכנית חלופית אמורה להיות מוכנה וזמינה כמו גלגל רזרבי ברכב. טוענת הוועדה כי לא עמדה בפני חיל-הים אפשרות לעצור את הספינות ולכן נבחרה דרך הפעולה של השתלטות ונטילת שליטה. בניגוד לפרסומים שמקורם בצבא, על כך שאין בעולם יכולת כזאת, מפתיעה ועדת איילנד בקביעה כי "מדובר ביכולת שניתן לרכוש וליישם תוך שנתיים ונראה כי כעת בעקבות אירועי המשט, החל חיל הים לבחון סוגיה זו בעתיד". כדי להבין את הבעייתיות של הסעיף הזה, צריך להתמודד עם התובנה כי אף גורם מבצעי או גורם מו"פ בצבא ובחיל-הים לא שם לב שאנחנו מתמודדים לאחרונה בתכיפות גוברת עם הצורך ליירט אוניות, ולכן איש לא השקיע מחשבה איך לעצור אונייה. "לבחון סוגיה זו בעתיד" זו אמירה אומללה מאוד. העתיד כבר כאן.
האם ייתכן שאין פתרון טכני? לחלוטין לא. מדינה שיודעת לפתח אמצעים נשלטים ומדויקים שמסוגלים לפגוע בדיוק של סנטימטרים בכל מטרה באוויר, ביבשה ובים, יכולה גם לפתח איזה צינור שנורה למדחף של ספינה ומפרק אותו מבלי לגרום לה לטבוע. יש לתת לצבא קרדיט על מסוגלות פיתוח כזאת. ועל כך שאין כזאת יכולת לצבאות אחרים אמר סון-ד'זה: "מעניין את התחת שלי" (ואם הוא לא אמר, אז בטח היה אומר למשמע התירוץ הזה...). מה זה לכל הרוחות רלוונטי. גם חצצית אין לצבאות אחרים. אז לא פתחנו אמצעים לעצירת אוניות - רע מאוד, ולא ברמה של שגיאה - רע ברמה של מחשבה, של שכל (או היעדרו). וכיצד ניתן גם להבין את הערת הוועדה: "מדובר ביכולת שניתן לרכוש וליישם תוך שנתיים", כאשר בכל זאת יש למישהו יכולת כזאת? למי בדיוק יש, ואיך הסתירה של יש ואין מתיישבת עם היגיון כלשהו?
|
|