כשאני קורא על קבוצת החיילים הקרביים שהגישו משפט נגד משרד הביטחון, על ניסויים שנעשו בהם בחומר ה"אנתרקס", אני נזכר בחיילי שייטת 13 שעברו מסלול ייסורים כפול - רפואי, משפטי ומוסדי - כדי להכיר בהם כנכי צה"ל.
הנקודה המרכזית במשפט ה"אנתרקס" שנפתח בימים אלה בבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה, על-ידי קבוצה של 74 חיילים קרביים, מתוך קבוצת ניסוי של 600 חיילים שהשתתפו בניסוי, תהיה האם הניסוי נעשה בהסכמה ובידיעת החיילים, או שהערימו על החיילים והסתירו מהם את הניסוי, אך בעיקר - האם הסבירו להם מה הן התוצאות, ההשלכות ותופעות הלוואי שיכולות להופיע אפילו אחרי שנים, מבחינה בריאותית ונפשית עקב הניסוי.
לאחר חשיפת הפרשה בתוכנית התחקירים "עובדה" בטלוויזיה, פנו התובעים לבג"צ וזה הורה להקים ועדה רפואית, אשר קבעה כי התגלו בניסוי כשלים חמורים שהביאו לפגיעה רפואית בריאותית בחיילים, תוך ניצול העובדה שמדובר בקבוצה שנתונה למרות מבצעי הניסוי.
למרות שאת הוועדה הרפואית מינה משרד הביטחון - במהלך הדיון בבית המשפט התנער משרד הביטחון מהמסקנות וטען שהחיילים ידעו על הניסוי ועל הסכנות הכרוכות בניסוי, בטרם הסכימו להשתתף בו.
כאשר חיילים קרביים צעירים מתנדבים לצה"ל ליחידות עילית - סיירות, שייטת או יחידות שדה - ומוכנים לעשות זאת למען המדינה, המולדת, צה"ל וביטחון ישראל (כולם יחד או לחוד), ומפילים עליהם משימה שולית של השתתפות בניסויים, שאולי חשובים לרפואה ואפילו לצה"ל, אך מבלי לקבל הסכמתם בכתב, מבלי להסביר להם בפירוט הסכנות וההשלכות של הניסוי מבחינה פיזית, נפשית, או אפשרות להתייעץ עם הוריהם בטרם "הניסוי" - כל התהליך הוא פסול ופגום מבחינה משפטית ויותר מכך מוסרית וחברתית. ואם משרד הביטחון מתנער מהם - החטא כפול ומכופל.
כזכור בפרשת שייטת 13, מונתה ועדה ציבורית מכובדת בראשות נשיא בית המשפט העליון (לשעבר) השופט
מאיר שמגר, שבמסקנתו הסופית צידד בחיילי השייטת. והנה, גם בפרשה זו, משרד הביטחון עשה כל מאמץ להתנער מאחריות, תוך מחקרים מוזמנים שאין קשר סיבתי בין הצלילה בירקון המזוהם בכימיקלים לבין מחלת הסרטן. לדעת משרד הביטחון, חיילי השייטת התאמנו כנראה בבריכות שחייה ובים נקי וכחול, ובשעות הפנאי, בזמנם החופשי, קפצו להתרענן בירקון המזוהם.
חיילי "ניסוי האנתרקס" עומדים כנראה לעבור את אותו מסלול ייסורים רפואי ומשפטי, וזה מעורר תמיהה ודחייה מוסרית וחברתית מעמדת משרד הביטחון.
גם בצבא ארה"ב נעשו ניסויים בחיילים, ללא ידיעתם, בקוריאה ובוייטנאם, על-ידי ריסוס ממטוסים ובדרכים אחרות, שתוצאותיהם היו הרות-אסון רפואית על חלק מהחיילים, שלא ידעו על כך ולא היו מודעים לניסויים. הפתרון היה טיפול רפואי ופיצוי כספי נדיב - גם שם, לאחר גילויי התופעה בתקשורת ובלחץ ציבורי כועס.
לדעתי, על שר הביטחון ובמיוחד הרמטכ"ל, להטיל כל כובד משקלם המקצועי, המעמדי והמוסרי, כמפקדים ואחראיים לשלומם ולבריאותם של חיילי צה"ל, כנגד העמדה המקוממת של משרד הביטחון. לא ייתכן ולא מתקבל על הדעת, מהאספקטים המוסרי, הצה"לי, החברתי והביטחוני להפקיר את החיילים האלה בשעתם הקשה, ולהעביר את ההכרעה לידי בית המשפט וטיעוני הסניגוריה. משרד הביטחון וראשיו חייבים לקחת אחריות, גם אם לא ניתן להוכיח "קשר סיבתי ישיר" לגבי חיילים אלה, ולמצוא את הדרך הנכונה לטפל, לפצות ולהרגיע את החיילים ומשפחותיהם, בלי כותרות ואפילו לפנים משורת הדין.
הכרה בזכויות חיילים אלה והשייטת לא פחות חשובה מההכרה שיש לעשות כל מאמץ להחזיר את גלעד שליט מהשבי, ונקווה שכך אכן תסתיים גם פרשה זו.
הערות:
ניסויים בבני-אדם כ"שפני ניסוי רפואי" מקובלים בעולם בעיקר בקרב אוכלוסיית עבריינים בבתי-סוהר, אבל גם אז וגם שם, הדבר נעשה בהסכמתם תמורת הקלות בכליאה וקיצור ימי המאסר. או "קבוצות מתנדבים" שמודעים לסכנות ולהשלכות עתידיות, תמורת תשלום כספי. ניסויים בקבוצות, תוך ניצול מרות ובלי הסכמה, מזכירים את הניסויים של הנאצים ביהודים ובשבויי מלחמה. אסור למשרד הביטחון שכתם מוסרי מעין זה ילווה אותו.
