שבוע אחר שבוע אנו קוראים ולומדים את תורתנו הקדושה מתוך ידיעה שהתורה היא הספר שהקב"ה נתן לנו בחסדו הגדול כמדריך לחיים עלי אדמות, לנו ולכל האנושות כולה.
ברם, לדאבוננו, לא רק שלומדי התורה הם מיעוט בקרב עמנו, אלא הדעות התורניות שאנו כל כך משתדלים לדבוק בהן אומצו על-ידי מספר הולך ופוחת בקרב הגויים, ולבטח בקרב הוגי דעות "אינטלקטואלים" השולטים במוקדי הכוח בחברה המערבית - מערכות המשפט, התקשורת והאקדמיה.
המצב אליו הגענו לא קרה בצורה פתאומית, אלא החל עם עלייתה של החילוניות, שהיא עצמה באה בעקבות המהפכה המדעית שכביכול "ביטלה" את האלוקים בעולם. אט-אט היובריס של האדם השתלט על נפשו כך שהעוגן הרוחני שהנחה את התנהגותו במשך כמעט אלפיים שנה - המוסר המבוסס על האלוקים - הפך "לאבן ריחיים" על צווארו שכדאי להסירו בכל דרך שהיא. אפשר, על-פי האדם המודרני, להסביר את הכל ללא האלוקים, ולמעשה להפוך את האדם לאלוקים - מגדל בבל החדש - מה שמוכיח שאין חדש תחת השמש.
היום הגענו למצב רוחני בעולם המערבי - ישראל החילונית נמצאת עמוק בתוכו - שבו האדם מעיז להכריז לא רק שאין אלוקים, ח"ו, ואפילו אם יש, הרי הוא - האדם - יותר מוסרי ממנו. לא פחות!
את התוצאות החברתיות מן המסקנה הזו אנו רואים בחוקים הנותנים לגיטימציה למשכב זכר, המאפשרים נישואים חד-מיניים, והמכשירים אימוץ ילדים על-ידי הורים מאותו מין. בקיצור, מה שה' הגדיר כתועבה והזהיר אותנו מלעשות שמא הארץ תקיא אותנו שוב, אינו מפחיד כלל את השלטון החילוני בארץ הקודש, רחמנא לצלן.
בתחום המדיני אנו עדים לתופעה של יהודים הקוראים להחרים את ספר יהושע, אם לא להוציא אותו כלל מן התנ"ך. ומדוע? כי הוא מהווה דוגמה לציות עיוור לציווי ה' לכבוש את הארץ שהוא הבטיח לאבותינו. ובמוסר העליון של היהודים הללו, הצו לכבוש הארץ הינו צו בלתי מוסרי וראיה שהיהדות הינה דת ארכאית וברברית שאינה שייכת לעולם הפוסט-מודרני. ליהודים ה"נאורים" הללו הרצל כבר לא רלוונטי - לאומיות הינה תופעה של המאה העשרים לכל היותר, והוחלפה על-ידי חברה שבה האינדיבידואל הינו מרכז הווייתה. אין עוד מקום לרעיונות לאומיים, למצוות לאומיות, ובטח שלא לרעיונות כגון בניית בית המקדש והקמת חברה יהודית על-פי התורה. איש הישר בעיניו יעשה - כי אין טוב ואין רע - הכל שאלה של השקפה וזווית ראייה. ולכן אין לשאוף לאידיאלים מוסריים, כי אין כאלו. זהו העידן החדש של "רלטיביזם" בהשאלה מן הפיזיקה של אינשטיין אל תחום המוסר.
ברם, את היהודים הללו, שהם לצערנו בחוד החנית של הטירוף החברתי שזה עתה תיארתי, יש צורך להבין. מצבם הנפשי דומה לזה של היינריך היינה במאה התשע עשרה - זיהוי עצמי מבולבל, שנאה עצמית ורצון עז להשתלב בחברה הגלובלית. לכן הם מזדהים עם שונאי ישראל הגרועים ביותר, מאשימים את הממשלה ואת צה"ל בכל רע שאפשר ושאי-אפשר לייחס להם. הם מתעלמים מעובדות רבות שאדם שפוי חייב להתמודד איתן, כגון הערצה אדירה של ערביי ישראל לטרוריסטים, מן העובדה שאותם אזרחי ישראל מכנים את הקמת המדינה ב-1948, ולא את מלחמת ששת הימים כ"נכבה" או האסון הגדול; מן העובדה שכשליש מאזרחי ישראל הערבים מכחישים את קיומה של השואה; ושאף מנהיג ערבי בעולם לא גינה את נשיא אירן על כוונתו לחולל שואה שנייה; על כך שברוב המקרים ערביי ישראל אינם משלמים מיסים, אינם משרתים את המדינה דרך שירות לאומי, ושצורת חייהם במדינת ישראל הינה רק לקחת עוד ועוד - למעשה, לאמץ חיי טפילים המסכנים את הפרה שאת דמה הם מוצצים.
במחשבה שנייה, רבים מאותו מגזר פוסט-מודרני אינם מתעלמים מן העובדות הללו, אלא משלימים עימן, כי הם למעשה מקדמים את האבולוציה של מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה, למדינה דו-לאומית, ולבסוף למדינה שבה היהודים יהיו שוב מיעוט, כפי שהם היו בגולה ובמצרים. המצב הלאומי שרק ליהודי אין בית, בעיניהם, הוא המצב האידיאלי שבו היהודים ימלאו את ייעודם המוסרי. אין גבול לחולניות של השוליים המטורפים, ברם המאוד מסוכנים הללו.
התשובה היהודית שתציל אותנו מאובדן בתוך ארצנו וממחיקת ציון ביתנו הינה קודם כל לדעת שאל לנו להיות יותר מוסריים מהקב"ה. הוא מלך העולם, הוא כולו רק טוב. ולכן כל הוראותיו הינן הטובות ביותר לנו, ולכל אומות העולם - כעת ולעולם ועד. אם ניעזר ביתר צניעות והכנעה - ובראשית כל באמונה בו - הכל יסתדר בצורה הטובה ביותר, לא בהכרח "עכשיו" כפי ש"
שלום עכשיווניקים" רוצים, כי אין שלום עכשיו עם הפלשתינאצים שיצרנו יש מאין והפכנו למפלצת אזורית ממש.
לנו החובה להיעזר באמונה בה', בסבלנות ובהחלטה ללכת בדרכי ה'. תיקון עולם יכול לבוא רק במלכות שדי. כה אמר ה': "והורשתם את-כל-יֹשבי הארץ מפניכם" [במדבר ל"ג, נ"ב]. "והורשתם" על-פי רש"י - "וגירשתם". "כי לכם נתתי את-הארץ לרשת אותה"... ואם-לא תורישו את-יֹשבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על-הארץ אשר אתם יֹשבים בה" [במדבר ל"ג, נ"ה]. וזו עוד נבואה שלצערנו מתגשמת למול עינינו מיום הקמתה של מדינת ישראל - וביתר שאת מאז שהתחלנו לנסות למסור חלקי מולדת לשונאינו בהסכמי אוסלו המטורפים ובהינתקות שאפילו לא השכלנו ליישם.
השאלה הגדולה: האם נתפכח בזמן לפני שהערבים ושותפיהם היהודים יביאו "נכבה" נוספת עלינו, או רק לאחר מכן. ה' הזהיר אותנו, אך אנו ב"חוכמתנו", החלטנו בינתיים שאנחנו יותר נבונים ויותר מוסריים מאבינו שבשמים. אם הדעה ה"הומותיאסטית" הזו תתפשט בקרב רוב העם דרכנו החוצה לגולה - בפעם שלישית - נראית אפשרית בהחלט.
