הציטוט מובא מתוך ספרו של
משה יעלון. ראש הממשלה האחד עשר של ישראל מעולם לא נתן הסבר ראוי מדוע החליט להתנתק מרצועת עזה. חשדות מצד גורמים פוליטים נזרקו לחלל האוויר: "כעומק החקירה, עומק העקירה", טבע
צבי הנדל את המושג, אך באין ראיות, באין חקירה, ניתן רק לנחש את סיבת מעשהו הנועז של שרון.
ויסגלס, הטבח של פורום החווה שבישל את תבשיל ה
הינתקות, תפקד בתקופת כהונתו של שרון כמי שמנהל את ענייני המדינה, כך ויסגלס הבטיח באופן אישי לפלשתינים התחייבות להסרת כל המחסומים סביב העיר, בניגוד גמור לעמדת המטכ"ל; גם פה עולה ריח של אינטרס המנוגד לזה של ישראל - "האם עסקי הקזינו היו קשורים לכך?" שואל יעלון. רמטכ"ל צה"ל יודע משהו, מרגיש משהו, האם דברים אלה צריכים לעלות, ולא רק בספר?
מה ה"מעשה" עליו דיבר ויסגלס? מדוע איש לא מטריד את ראש לשכת ראש הממשלה דאז? ויסגלס מככב כ"חכם" במועצה של ערוץ 10, יותר כגיבור, פחות כמי שהתנהלותו צריכה להיבדק.
ערפל סובב את המהלך, שקדמה לו ההצהרה "דין נצרים כדין תל אביב", חודשים ספורים טרם ההודעה הדרמטית של אריק שרון, בכינוס הרצליה 2003. החופזה שבה הוחלט לפרק את התיישבות גוש קטיף וצפון השומרון העלתה ריח רע של שיקולים זרים. גם בחירת המיקום, שאינו כנסת ישראל, מעידה על משהו בלתי-תקין ובלתי-דמוקרטי ביסודו.
התגייסות השמאל הייתה טבעית, כמוה גם שתיקת הכבשים של עיתונאים שהתאהבו בסבא החדש, שעשה להם את העבודה. תיאוריית האתרוג של אמנון אברמוביץ היא משל נפלא, מושחת ומושחז, לשיתוף פעולה אקטיבי של עיתונאים בכירים.
מקריאת ספרו של יעלון מסתבר ש"דברים שרואים משם, רואים גם מכאן", מהסלון של אזרחים שחשו כי הונאה גדולה עומדת מאחורי התוכנית. שרון השתמש במונח בכדי להצדיק את המהלך, כאילו תפקיד ראש הממשלה מביא אותך לידי החלטות אחרות עד כדי השלמת מהפך בדעות, לכאורה.
דבריו של אלוף (במיל.)
גיורא איילנד,
שהובאו במאמרו של השופט בדימוס
אורי שטרוזמן, תואמות להפליא את כתביו של רא"ל (במיל.) יעלון לגבי אופן קבלת ההחלטות והבהילות לבצע המהלך. האם היה דיון רציני על המהלך, האם המהלך הוא נכון? על השאלה הזו השיב איילנד: "לא".
איילנד: "כשאני נכנסתי לתפקידי ב-18.1.04, כל שהיה הוא המונח האמורפי 'הינתקות', שנקבע בכינוס הרצליה. עדיין לא היה רעיון מגובש אלא רצון לרעיון. שאלתי את שרון כמה זמן יש לי לגבש תוכנית, והוא אמר לי: ארבעה חודשים. אבל מהר מאוד התברר לי, שדב ויסגלס כבר היה אצל האמריקנים והתחייב למהלך חד-צדדי גדול גם בעזה וגם בגדה".
על החופזה המוזרה מעיד יעלון בספרו כי "הייתה תחושה ששרון 'סגר מדפים'", הדיונים על ההינתקות היו ביצועיים ולא אסטרטגיים. מופז עדכן את יעלון בכוונה לפנות את הרצועה, וזה ביקש דיון אצל שרון. עוד לפני הדיון - המצרים, האמריקנים, ו
יואל מרקוס (
"הפינוי המתוכנן", הארץ, 2.2.04) ידעו את פרטי המהלך הכולל - לפני רמטכ"ל ישראל!