קול רציונלי בימין (א')

אני חולק על דעותיה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי מהליכוד, אבל להתווכח עם ציפי חוטובלי זה לא להחליף דעות עם גודש צעקני מתלהם בדמותה של חברת הכנסת יוליה שמאלוב ברקוביץ' מקדימה. אודה שהכאיבו לי מאוד מסקנותיה של ציפי חוטובלי, כפי שבאו לידי ביטוי בכתבה של נועם שיזף במוסף הארץ מיום שישי, 16.7.10, אבל מצאתי כמה נקודות אור לפחות בנושאים שמטרידים אותה. מצד אחד אומרת חוטובלי: "הפגיעה שלנו בפלשתינים הפכה אנושה: כלי הגנה שלנו הפכו למטוסים וטנקים, הפכנו מכובשים לטובחים אם לומר זאת בצורה בוטה...". למרבה הצער, הכרתה בקיומם של חיים בלתי נסבלים, שנכפו על פלשתינים בשטחים הכבושים, מביאה אותה למסקנות מצערות, כמו: "השמאל הפך אותנו לעם יותר אכזרי". או: "בין הירדן לים יש מקום רק למדינה אחת". גם אם אני דוחה על הסף את אי-הסכמתה לפתרון הצודק - "שתי מדינות לשני עמים" - אני מקבל בברכה את קריאתה של חברת כנסת מסיעת הליכוד: "להעניק אזרחות לפלשתינאים". בעוד בוושינגטון ובירושלים נמשכת גרירת הרגליים בדרך לפתרון ידוע ומובן מאליו - שתי מדינות לשני עמים על בסיס גבולות 67' , אי-אפשר להתעלם מדעות כמו של ציפי חוטובלי ועוד שורה של חברי כנסת מהליכוד. ציפי חוטובלי, שאיתנה בדעתה ש"שילה ובית אל הם ארץ אבותינו", ממשיכה מיד אחרי המשפט הזה באמירה אנושית נחרצת: "הדבר השני הוא שאני לא מתעלמת מכך שיש פה פלשתינאים". יש כאן ימין שמכיר בקיומו של עם פלשתיני, שאני חלוק על גישתו לפתור את הבעיה במסגרת של מדינה אחת. אינני מקבל את גישתה של ציפי חוטובלי ש"בין הירדן לים, יש מקום למדינה אחת, מדינה יהודית", אבל אני מתייחס בהערכה לחברת כנסת שמודעת לכך שמרחפת מעלינו, כדבריה, סכנת "דה-לגיטימציה מהפעולות הבלתי מוסריות שנבצע כשנתמודד איתם". בדעתה של ציפי חוטובלי תומך ראובן ריבלין, יושב-ראש הכנסת, האומר: "עדיף שכל הפלסטינים יהיו אזרחי המדינה". זאת הוא אומר כמי שסבור שזה "עדיף על חלוקת הארץ". ודברים אלו מצטרפים למה שכתב לפני כחודש מי שהיה אחד מבכירי הליכוד, פרופסור משה ארנס: "לפרוץ את הטאבו הגדול של הפוליטיקה הישראלית, ולהעניק אזרחות ישראלית לפלשתינים בגדה המערבית".