דעת אזרח: שיטור משפטי

בג"צ קיים כדי לתת סעד משפטי למי שראוי לכך ולא זכה לקבלו בערכאות הנמוכות יותר. בג"צ לא מיועד ולא מסוגל להקל בדינו של מי שערכאה נמוכה חרצה את דינו כדין ועל-פי הצדק המשפטי. המסר האחד והיחיד שיש לראות בהכפלת עונש על-ידי בג"צ בעניינו של השוטר מזרחי, היא שהפרקליטים חייבים לתאר לנאשם את תמונת המצב האמיתית על-פי העובדות בתיק ועל-פי הנאמר בפסק הדין שניתן בערכאה הנמוכה! הריצה לבג"צ במקרה זה הייתה מטומטמת, נוצרה משיקולים זרים ומפחד של הפיקוד המשטרתי להתמודד עם העובדות בתיק! הולכים לבג"צ כדי להראות לפקודים שעשינו את הכל כדי לעזור לשוטר גם כשסרח! זאת התנהלות של פיקוד פחדן שלא לומר פיקוד המחליט גם משיקולים פופוליסטיים. העובדות הפשוטות והמצערות בתיק הן שהשוטר נטל את החוק לידיו! השוטר הזה הפר את פקודות המשטרה וחרץ את דינו של פושע מבלי שהוסמך לכך! מדובר במסר ברור וחד-משמעי לשוטרים על מגבלות הכוח שנמסר לידם! כאשר רוח הפיקוד המשטרתי רופסת בין משום שהיא בינונית, ובין מכך שהפיקוד "נושא על גבו קופת שרצים" של ליקויים מערכתיים ועיוותים בשיקולי דעת ובהתנהלות. לעצם הטענה שהשוטרים מסכנים את עצמם כל הזמן במרדפים אחרי העבריינים, ולכן כאשר מתרחשת "תאונה" כזאת יש להתחשב בסיכון הגבוה שמולו ניצב השוטר ולזכותו או לפחות להקל בעונשו - מדובר בטענה שלכאורה נשמעת הגיונית, אבל צריך לבחון אותה כל העת בהקשר המערכתי הכולל ובשום פנים לא במנותק ממנו, כפי שעושה היום הפיקוד המשטרתי ותומכיו הרצים אל התקשורת. וכשבוחנים את הטענה בהקשרי העת הנוכחית, עולות התהיות הבאות:

• על-פי העובדות שהביאו לפסק הדין המשפטי, מדוע למערכת המשטרתית לא היה האומץ והשכל להתמודד בעצמה עם העובדות והפרת הפקודות מצד השוטר? ארגון שאינו מקפיד על קיום נהליו שלו עצמו, משדר לעובדיו סוג של רפיסות מערכתית!

• בשנים האחרונות מגיעים לתקשורת אירועים לא מעטים שבהם ניזוקים אזרחים תמימים בעקבות טעויות בזיהוי ו/או קלות יתרה בהפעלת הכוח המסור בידי השוטרים. במקרים רבים המערכת המשטרתית מגבה את השוטרים הטועים והשוגים על-ידי טיוח וסילופים. על מה זה מעיד?

• בשנים האחרונות מגיעים לתקשורת אירועים על ניצול זדוני שעושים שוטרים בכוח המסור בידיהם, לצורך קידום צרכים אחרים, וצרכי אגו אישיים שלהם. גם כאן המערכת נוטה לגבות אותם כמעט באופן אוטומטי. על מה זה מעיד?

• התחושה שמתקבלת מדיווחי התקשורת ומהשיח הציבורי היא שהארגון במתכונתו הנוכחית, שעולה למשק מיליארדים, לא ממלא כראוי את ייעודו, לא מספק ביטחון לאזרח, לא מפגין נחישות, לא מצליח להתמודד עם ייעודיו הבסיסיים כלפי האזרחים. הפיקוד שלו מתמקד במה שמעניין את התקשורת ומכאן מחלחלת למטה ההתנהלות הלקויה!

• התחושה היא שהשוטרים הגיעו למסקנה שאין להם יכולת להגיע לתוצאות הרצויות ללא לחימה אגרסיבית ואקטיבית במפירי החוק העבריינים, ובלחימה כזאת, אין מה לעשות, נפגעים גם חפים מפשע! ייתכן שזאת אכן מציאות חיינו הנוכחית.

• אם זה המצב - מדוע הפיקוד המשטרתי מפחד להודות בזה בפה מלא? מדוע הוא נוקט שיטות פתלתלות של עיקום נהלים, עיוות הפקודות ותמרון בין מגבלות החוק, וחוסר האומץ לשדר מדיניות ברורה לפקודים, לפוליטיקאים ולציבור?

נראה היום שהשוטר מזרחי פעל כפי שפעל על-פי רוח הפיקוד הבלתי כתובה. עובדה היא שכולם ממהרים לתמוך בו ולתקוף את פסיקת בג"צ. נראה שהפיקוד הבינוני וחסר האומץ, העדיף וציפה, משום מה, לקבל סעד דווקא מבג"צ. תודה לאל שלבג"צ יש את השכל הישר להעמיד את הדברים בממדים האמיתיים, ולשדר לפיקוד המשטרה שכאן בבג"צ מסתיים "חבל התמרון הפתלתול של חוסר האומץ". צר לנו, אומר בג"צ לפיקוד המשטרתי ולפוליטיקאים, תפסיקו לשחק ותתחילו לעשות את המוטל עליכם! תודה לבג"צ על האומץ והיושרה.