הפרדת מערכת ההוצאה לפועל ממערכת בתי המשפט ויצירת הרשות לאכיפה וגבייה, הכפופה רק לשר המשפטים, יצרה גולם ענק שפוגע קשות באזרחים וגם נגד יוצרו, עקב הזעם מצד הפרט! לפנינו מערכת שיפוטית שאינה כפופה למערכת הפיקוח והבקרה של מערכת בתי המשפט, אלא באופן מינורי ועקיף.
הרשות לאכיפה וגבייה כוללת מערכת שיפוטית (רשמי הוצל"פ) ולידה מערכת מינהלית (לשכות ההוצל"פ, הממונה על רשמי הוצל"פ שהינו שופט, ומנהל הרשות שהינו מנהלן), מבלי שהמחוקק קבע מדרג של כפיפויות בין שני אלו, והתוצאה נוראה!
במערכת בתי המשפט, כל אדם רשאי להגיש תביעה/בקשה/תגובה, ולצורך מתן החלטה - מתקיים דיון פרונטלי או שנעשית החלטה על-סמך כתבי בית-דין משני הצדדים; ואם צד סבור כי נפלה טעות בהחלטה, הוא זכאי לערער פעם אחת בזכות ואחר-כך בחסד.
לעומת זאת, בעקבות תיקון 29 לחוק ההוצל"פ, במערכת ההוצל"פ "סדר הדין" שונה: חייב אינו זכאי לערער אלא בגין חמישה מקרים מיוחדים, ואילו לגבי יתר ההחלטות הוא זכאי רק להגיש בר"ע; רשם הוצל"פ רשאי ליתן החלטות על-פי בקשת זוכה מבלי לקבל תגובת החייב, וגם לאפשר לזוכה לפעול לפי ההחלטה מבלי שהחייב יודע על קיומה (קרי: האחרון אינו מקבל העתק ההחלטה, רק הזוכה); מזכירות לשכת הוצל"פ מפעילה את מחשב ההוצל"פ וגם אמורה לבדוק באם "זוכה" מגיש בקשה לפתיחת תיק - כדין, אולם רשמי הוצל"פ מסרבים לבדוק התנהלות המזכירות, וכאשר חייב תוקף החלטות מינהלתיות, אין גורם שיפוטי שמכריע בעניין זה! (אין עסקינן בהחלטות מינהלתיות בענייני זוטא, אלא בהחלטות
המאפשרות פתיחת תיק בניגוד לחוק, חישוב ריבית בניגוד לחוק, זיכוי חייבים באופן שמעשיר מאוד זוכים).
לא ברור תפקידו של הממונה על רשמי ההוצל"פ (שופט), שכן למרות תוארו הוא מעביר תלונות נגד רשמים למנהל בתי-המשפט.
העולה מן האמור, כי לפנינו שתי מערכות שיפוט נפרדות, כאשר האחת כפופה להנהלת בתי המשפט וגם לנציב תלונות על שופטים; ואילו השנייה מתפקדת באופן עצמאי בלי פיקוח משפטי צמוד ומיידי, ובפן המינהלי - הפקרות.
בעוד שבמערכת בתי המשפט השופטים נבחרים על-ידי גוף שיחסית הינו שקוף והבקרה הפנימית והחיצונית מתחזקת עם הזמן; אזי במערכת ההוצל"פ מתמנים רשמים צעירים, חסרי ניסיון ולעיתים קרובות חסרי ידע משפטי.
האבסורד אינו רק בשוני שבין שופטים ובין רשמי הוצל"פ, אלא בעובדה שהאחרונים עושים החלטות הנוגעות
למיליארדי שקלים וגוזרים גורלות (עיקולים על רכוש וסילוק לווים מבתיהם כאשר היד קלה על ההדק); מאידך-גיסא, שופטים חדשים בבתי משפט השלום דנים בתחילת דרכם בתביעות קטנות, ועם הזמן בתביעות שאינן עולות על 2.5 מיליון שקל.
הנזק שנגרם לאזרח כתוצאה מהאמור דלעיל, הינו איום ונורא והדבר מתבטא לא רק בפגיעה קשה בזכויות קנייניות, אלא באופן שבו אנשים מסולקים מבתיהם (למרות שלעיתים קרובות אינם חייבים דבר לזוכה, ואם חייבים אזי אין פרופורציה בין סכום החוב ובין שווי הדירה הממומשת).
הפגיעה בפרט אינה מסתכמת רק ברכוש,
אלא בבריאות נפגעי המערכת ובקיצור חייהם; דהיינו, אנשים שסולקו מבתיהם בניגוד לדין או בחוסר פרופורציה לחוב, איבדו את שפיות דעתם, את שמחת החיים, משפחותיהם נהרסו, ובלא מעט מקרים אנשים שכאלו התאבדו ואחרים אושפזו במוסדות פסיכיאטריים.
מערכת ההוצל"פ מאיימת על חיי הפרט פי כמה מאשר מערכת בתי המשפט, לכן יש להחזיר את מערכת ההוצל"פ תחת כנפי מערכת בתי המשפט, ולא רק בפן של ערעור ובר"ע, אלא באופן מלא, כפי שהערכאות השונות של בתי המשפט כפופות האחת לשנייה וכולן תחת הפן הניהולי של מנהל בתי המשפט.
הגורם השיפוטי שידון בתיקי הוצל"פ, לא יהיה רשם אלא אך ורק שופט (ניתן לבחור שופטים שידעו מראש כי בחמש השנים הראשונות לתפקידם ישמשו רק במערכת ההוצל"פ); לא יהיה מצב כפי שקיים כיום ובו רשם הוצל"פ מחליט אם לקבל התנגדות של חייב, ואחר-כך דן בה תחת כובעו כרשם של בית משפט שלום.
כל האמור דלעיל הינו נדבך בצורך לכונן רשות שופטת עצמאית, ולא להמשיך במצב הקיים היום; לצורך כך יש לעשות כדלקמן:
- בראש הרשות השופטת יעמוד נשיא בית המשפט העליון.
- משרד המשפטים יהיה אחראי אך ורק על הפן המינהלי אצל פרקליטות המדינה, ייזום חקיקה, דין בינלאומי וכדומה.
- בחירת שופטים תיעשה באמצעות המוסד הקיים כיום, אולם כל בחירה תהיה כפופה להתנגדות שתוגש לבית המשפט לחוקה.
- יוקם בית המשפט לחוקה שהרכבו ייקבע על-ידי: נשיא המדינה, מבקר המדינה ויו"ר הכנסת; בית המשפט לחוקה יהיה רשאי לבטל פסקי-דין/החלטות של בית המשפט העליון, ובכך תהיה סופיות להחלטה.
- תקציב הרשות השופטת ייקבע על-ידי הכנסת באמצעות ועדה מיוחדת שתוקם לעניין זה והחלטה סופית על-ידי מליאת הכנסת.
- ניתן יהיה להפסיק כהונה של שופט בדרך של פנייה מצד כל אדם לוועדה לבחירת שופטים, והדיון בוועדה זו יהיה כמו בפני בית המשפט, כאשר הכל חשוף ושקוף (דהיינו, כמשקל נגדי לכהונת שופט עד גיל 70).
ולסיום, שאלה רטורית: האם פסק הדין בעניין בנק מזרחי נ' מגדל (זכות בג"צ לבטל חוק), נעשה עקב סירוב המחוקק לאפשר עצמאות שיפוטית למערכת בתי המשפט?
