את שמחת יום ההולדת העשירי למרינה של הרצליה החלטנו לחגוג בין כותלי ה"מדזו" - אחת המסעדות הוותיקות שבתחומה והנושקת למעגן יאכטות מרהיב עיניים. בעוד שבמרוצת הזמן כבר הספיקו מסעדות רבות אחרות ב"ארנה" לנעול את שעריהן בשל מרעין-בישין שפקדו אותן - ממשיכה, עדיין, "מדזו" לשרוד.
אלא שמלבד ה"סיבה למסיבה" שלנו, הייתה זו, מן הסתם, גם הסקרנות הקולינרית מצידנו לתהות על קנקנה של מסעדה, שמעולם לא פקדנו אותה קודם לכן.
ל"מדזו", הנושאת בתואר "מסעדה איטלקית" יש, בהחלט, פוטנציאל מרשים להצלחה. היא ממוקמת בלב-ליבה של המרינה, עם חלל פנימי רב-היקף, בר לאוכל ולשתייה, וגם מפלס חיצוני, תחת כיפת השמיים, עם ספות וכורסאות - אידיאלית ממש לישיבה נינוחה לעת ערב, תחת בריזה משיבת-נפש ומרעננת. עיצוב המסעדה אלגנטי מאוד וכל השולחנות עטורים במפות צחורות וחגיגיות.
חציל מסכן
ביקרנו ב"מדזו" לעת צהריים, שעה שהוצע לנו תפריט עסקי לארוחה בת שלוש מנות, לא כולל שתייה. למנת הפתיחה בחרנו בחציל-בלאדי קלוי, עם טחינה, גרגרי-חומוס ונבטי-חמניות. החציל המסכן, שבקושי נראה, נבלע בעיסה עבה של טחינה, שכשלעצמה הייתה טעימה מאוד. מנתה של בת הזוג - קלמרי ברוטב חרדל-דיז'ון, שמנת ובצל - זכתה לשבחים.
עכשיו הגיע תורן של המנות העיקריות, אלא שאלה בוששו לבוא. פילה הבקר, ברוטב יין אדום ופטריות, היה התאמה טובה כשלעצמו, אבל תפל בטעמו. כך היה גם גורלו של סלט החסות היבש, עם עגבניות-שרי, צנוניות ועלי מנגולד, שחסר כל תיבול מינימלי. הבשר, במידת-מדיום, היה בהחלט מאיכות טובה, אבל חי מדי ולרוע המזל גם תפל. התוספת של מחית תפוחי האדמה, שהוגשה לבת הזוג, ענתה לעומת זאת על כל הציפיות. בקבוק-סודה גדול הרווה את צמאוננו ושטף באחת את כל הכבודה שבאה אל פינו.
בשבח הקינוחים
את הפיצוי על האכזבה מהארוחה קיבלנו בקינוחים. עוגת הגבינה הקרה, המעוטרת בשכבה דקה של קרם-קפה, הייתה ממש לעניין. כמוה הייתה גם עוגת הפסיפלורה של בת-לוויתי: מעודנת וטעימה. אספרסו כפול, דומיננטי, עם ניחוח איטלקי אמיתי, שהתלווה לקינוחים, החיה אותנו.
בסיכומו של דבר הגענו למסקנה שמלבד הקינוחים המוצלחים - "מדזו" היא, בסך-הכל, מסעדה בינונית למדי בארוחותיה וצולעת ממש בשירות האיטי שהיא מעניקה לסועדיה. החשבון הסתכם ב-270 שקל, כולל תשר של 15 אחוז, שאותו הענקנו יותר בעטיה של שיגרה מאשר בשל הוקרה.
