הדיווחים באמצעי התקשורת הערביים על הנעשה בעירק הם מדאיגים, חמישה חודשים כבר חלפו מאז הבחירות לפרלמנט ועד עכשיו לא קמה
ממשלה חדשה בעירק, האלימות גוברת ועתידה של מי שהייתה אחת המדינות החזקות במזרח התיכון לוט בערפל.
הנשיא אובמה הודיע על נסיגת רוב כוחות ארצות הברית מעירק עד סוף החודש ופתח בעצם את המירוץ של מדינות שונות ובראשן אירן לנסות ולהשתלט על עירק או על חלקים ממנה. להשתלטותה של אירן על עירק או על חלקים ממנה יש השפעה עצומה על אפשרויות הקמתה מחדש של "החזית המזרחית" נגד ישראל ועל השאלה האם ישראל תהייה מוכנה לסגת מבקעת הירדן במסגרת הסדר קבע עם הפלשתינים.
מה קורה בזירה הפוליטית הפנימית בעירק?
מאבק איתנים ניטש בין הכוחות הפוליטיים השונים בעירק על השאלה מי יעמוד בראש הממשלה החדשה שתקום בעקבות הבחירות לפרלמנט. הקרב העיקרי הוא בין הקואליציה(השיעית) של ראש הממשלה הנוכחי נורי אלמאלכי שהוא בן בריתה של אירן לבין הקואליציה העירקית(סונית) בראשותו של איאד עלאווי שקיבל את מספר הקולות והצירים הגבוה ביותר(91 במספר).
אלמאלכי, הנהנה מתמיכתה של אירן, מסרב לוותר על ראשות הממשלה ושליחיו פתחו במסע אלים נגד האופוזיציה, בעיקר נגד הרשימה העירקית. חלק מחבריה נרצחו ורבים אחרים נעצרו בגל מעצרים נרחב.
אירן תומכת גם במנהיג שיעי נוסף בעירק, השיח' מקתצ'א צדר העומד בראש הגוף הנקרא "הברית הלאומית העירקית".
גם לגוש הכורדי עשוי להיות תפקיד חשוב בהרכבת הממשלה העתידית אך הגוש הזה ישתף פעולה רק עם מי שיתמוך באינטרסים שלו והם כידוע הענקת עצמאות לכורדים בעירק.
בעולם הערבי מאשימים את ארצות הברית כי בכך שכבשה את עירק. היא פיצלה את המדינה וסייעה באופן עקיף לאירן ש"חלומה הרטוב" היה תמיד להשתלט על עירק או חלקים ממנה.
יש כבר קריאות במדינות ערב לליגה הערבית להתערב ולמצוא פיתרון למשבר הפוליטי המאיים לפצל ולפלג את עירק, כלומר להרכיב את הממשלה החדשה במהירות. החשש האמריקני הוא שהממשלה החדשה לא תקום לפני נסיגת הכוחות והיא לוחצת להקמת הממשלה.
האמריקנים ומדינות ערב מנסות להעמיד את איאד עלאווי בראש הממשלה ובכך לנטרל את השפעתה של אירן אך האירנים מתנגדים לכך בתוקף.
בזירה הערבית מציעים כעת פיתרון של פשרה:תפקיד ראש הממשלה החדשה יהיה ברוטאציה ויתחלק בין נורי אלמאלכי לאיאד עלאווי בתנאי שעלאווי יהיה הראשון בתור. הממשלה החדשה אמורה לתפקד שלוש שנים עד לעריכת בחירות חדשות. אם תושג הפשרה הזו תצליח ארצות הברית ליצור יציבות מסוימת מבלי להעניק את הניצחון לאירן,אך אם לאו עלול המצב להתדרדר ולפלג את עירק.
זה יהיה סיום טרגי מאוד למלחמה הכושלת של ארצות הברית בעירק.
הנשיא אובמה מבין זאת היטב.
למעשה הוא מנסה להשיג הישג פוליטי בבחירות לקונגרס בנובמבר באמצעות נאומו הדרמטי שבו הודיע כי צבא ארה"ב ייסוג מעירק.
בעולם הערבי נתפסת הודעה זו של הנשיא אובמה כי הוא מוכן להפקיר את עירק בניסיון לרכך את התבוסה הצפויה למפלגתו בבחירות לקונגרס.
אובמה, מבחינתם של הערבים, הפקיר את הרשות הפלשתינית וראשה
מחמוד עבאס למען קולות הלובי היהודי בבחירות הקרבות ועכשיו הוא מפקיר גם את עירק. אובמה משדר סימנים של חולשה לעבר אירן וארגון אל-קאיעדה שבו נלחם צבא ארצות הברית באפגניסטן.
מדינות ערב המתונות חוששות מההשלכות של השתלטות אירן על עירק או חלקים ממנה.
יש חשש ממה שנקרא "אפקט הדומינו" שיביא להגברת ההשפעה האירנית גם בתוך סעודיה ומדינות המפרץ. גם ארגון אל-קאיעדה כבר מחזק את אחיזתו בתימן.
המלך הירדני עבדאללה חזה את הסכנה האירנית המתקרבת ומתממשת כבר לפני כמה שנים כשהתריע כי ירדן עלולה להיות מוקפת ב"סהר שיעי". הסכנה היא כי ההשפעה האירנית "תחלחל" גם לירדן.
ישראל לא תוכל להרשות לעצמה נוכחות של גורמים פרו אירנים על גבולה המזרחי. גורמים אלה יפעלו בתיאום עם ארגון החמאס כדי לערער את יציבותה של הרשות הפלשתינית בגדה, כפי שעשו ברצועת עזה, וינסו לחדור דרך בקעת הירדן לביצוע פיגועים בישראל.
ישראל לא תוכל, בשום הסדר עתידי עם הפלשתינים, לסגת מבקעת הירדן ולהפקיר את ההגנה על גבולה המזרחי.
ההגנה תהייה חייבת להיות באמצעות כוחות של צה"ל שיתפרסו בבקעת הירדן.
לא כוחות בינלאומיים ולא כוחות יוניפ"יל, רק כוחות של צה"ל שעליהם ניתן לסמוך. הנשיא האמריקני יצטרך להבין זאת. המדיניות שלו יצרה חלק גדול מהבעיה הזו.
