הכמיהה להחזרתנו למעמד "בני חסות"

הסכם השלום, בינינו לבין המוסלמים הגרים ברצועת עזה או אלה המתגוררים ביהודה ובשומרון, כל שכן אלו המתגוררים בינינו - אינו תלוי בחילופי אדמות, בהחזרת פליטים, או בחלוקת ירושלים. כל אלה הם לא יותר מאשר כלים במשחק שחמט, הנמשך יותר ממאה שנים, מאז חזרו היהודים לארצם והקימו מדינה עצמאית, וכל קשר בינם לבין חשיבותם לשלום העולם והמזרח התיכון הם לא יותר מאשר מסך עשן. בלימודיי באוניברסיטה למדתי על המושג בני חסות (אַהְל אל-דִּ'מָּה), אותו מעמד ש"העניקו" המוסלמים לבני הדתות המונותיאיסטיות הוותיקות, בעיקר בשל העובדה שהקוראן מכיר בהתגלות האל ליהודים ולנוצרים. אך אליה וקוץ בה, בני חסות יכלו להמשיך ולהחזיק בדתם, ברכושם ובעיקר בחייהם, אך מעמדם המשפטי קבע את נחיתותם הפוליטית והחברתית ביחס למוסלמים. כדי לתת לנחיתותם ביטוי סמלי ומעשי, חויבו ללבוש פרטי לבוש מזהים; דוגמה בולטת הינו הטלאי הצהוב, שרבים מאתנו סבורים בטעות כי מקורו באירופה, אך לא כך הוא הדבר. מקורו של הטלאי הצהוב הוא באיסור הערבי משנת 634 לספירה והוא בא לידי ביטוי בתקנות עומר, שקבע כי על הנשים היהודיות לחגור חגורה צהובה. כיבוש ארץ ישראל על-ידי המוסלמים מידי הצלבנים הביא לגלי הגירה של ערבים לארץ ישראל מחצי האי ערב, אשר ביקשו להתיישב בה. הח'ליף האומאי עומר איבן אל עזיז, התקין את התקנות הקרויות על-שמו. תקנות אלו נועדו להגן על המוסלמים מהשפעתם של הלא-מוסלמים ומאידך-גיסא להציג את עליונותם של המוסלמים ואת נחיתותם של הלא-מוסלמים. להלן מקצת מן התקנות: 1. אסור ליהודי לשאת חרב; 2. נאסר על היהודים והנוצרים ללמוד את הקוראן; 3. נאסר על היהודים והנוצרים לכהן במשרות ממשלתיות; 4. אסור לרגל לטובת אויבי המוסלמים ולא לטמון למוסלמים פח; 5. אין לקבל את עדותו של לא-מוסלמי נגד מוסלמי בבית המשפט; 6. לא ייבנו בניינים גבוהים יותר מאלה של המוסלמים; 7. אסור לבנות כנסיות ובתי כנסת ואיסור לשפצם; 8. נשים יהודיות חויבו לחגור חגורה צהובה; 9. נאסר על היהודים והנוצרים להתלבש באופן דומה למוסלמים. לזכותם של ערביי ישראל, ערביי יהודה ושומרון ועזה, ייאמר שהם אינם מסתירים את שייכותם ונאמנותם לאומה הערבית, ולחלק לא מבוטל מערביי ישראל האזרחות הישראלית היא כורח המציאות. אפשר גם לשמוע בצורה ברורה, שאינה משתמעת לשתי פנים, את מחמוד עבאס (אבו-מאזן) מצהיר שהוא אינו מתכוון להכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים והוא תובע את חזרת הפליטים לתוך שטחי מדינת ישראל, כלומר - הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, תהליך שיוביל להקמת מדינה מוסלמית נוספת. אני טוען שכל האמירות הללו מסתירות כמיהה לדבר בסיסי ביותר, כמו החזרת היהודים ל"מקומם הטבעי" כבני חסות של המוסלמים באשר הם. מעמד זה יאפשר להטיל עלינו "מס גולגולת", לכפות איסורים שאנחנו לא היינו מעלים בדעתנו לכפות על המוסלמים (ע"ע תקנות עומר) ומדי פעם לאפשר להמונים לבצע בנו פוגרומים (כפי שבוצעו בכל מדינות ערב), רק כדי "לשחרר" קיטור או באמתלות שונות ומשונות, כמו שנעשו כאן (ע"ע מאורעות תרפ"ט) בתקופה שלפני עצמאותנו. לכן, אם הגזר שאנחנו מעניקים לעם ה"ב"לשתיני, הינו מדינה עצמאית, על שטח שמעולם לא היה שטחם, אלא אך ורק בגלל המצב הגיאופוליטי, אך גם למען האינטרס שלנו לשמור על מדינת ישראל כמדינת העם היהודי - אזי המקל צריך להיות הפעלת תקנות זהות לתקנות עומר, נגד המוסלמים החיים במדינת ישראל, כל זאת במידה שימשיכו בסירובם להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית.