|
נשיא ורוח - וגשם אין
|
|
נצ"מ (בדימ.) אבי דוידוביץ
|
|
מאמר ראשון בסדרת מאמרים על תפקודה הלקוי של ההנהלה הנוכחית של לשכת המבקרים הפנימיים * במאבקים החשובים למען הביקורת הפנימית, בהם נדרשה נוכחות ויוזמה של הלשכה, נתגלתה רפיסות ונפקדות * להלן דוגמאות על הפקרת מבקרים פנימיים בעת צרה, ועל חידלון מתמשך במיצוב המקצוע במקום הראוי לו * לשכת המבקרים הפנימיים בישראל - מודל שנות האלפיים
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
איסטרא בלגינא - קיש-קיש קריא
|
|
אבי דוידוביץ
|
|
מטבע בתוך כד ריק מקשקש קיש-קיש, ואילו מטבעות הממלאים את כל הכד לא ישמיעו קול * מאמר שני בסדרת מאמרים על תפקודה הלקוי של הנהלת לשכת המבקרים הפנימיים, המתאפיין במחדלים ובהתנהלות כושלת * דומה כי רב הנזק מן התועלת שמסב נשיא הלשכה למעמד המבקרים הפנימיים
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
שלום לנשיא לשכת המבקרים הפנימיים בישראל
|
|
אבי דוידוביץ
|
|
מאמר שלישי בסדרת המאמרים על תפקודה הלקוי של הנהלת לשכת המבקרים הפנימיים * לקראת כינוס הקיץ של הלשכה שיתקיים השבוע בת"א מוגשות לנשיא הלשכה שאלות נוקבות * המסקנה הבלתי נמנעת היא כי ראוי שבנאום הפתיחה בכינוס תבוא התנצלות על פגיעה מתמשכת באינטרסים יסודיים של המבקרים ועובדי הביקורת הפנימית * מכתב התפטרות יכול להביא את העקוב למישור, גם אם הוא מעט מדי ומאוחר מדי
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
שלום לך מר עידו באום, ביום 8.8.10, פרסמת בעיתון The Marker רשימה תחת הכותרת: "נשיא לשכת המבקרים נגד רואי החשבון: 'מבקר פנים זה לא מקצוע נחשק, אלא מקצוע שמעצבן אנשים'". אני מניח כי אתה בוודאי מגדיר את הפרסום הזה כ"כתבה עיתונאית", אולם האמת היא, מר עידו באום, שאין זו אלא פארסה עיתונאית. פארסה היא עניין מצחיק ונלעג. פארסה עיתונאית היא פרסום המהווה ראי מעוות של המציאות, גיבוב של חצאי אמיתות יחד עם עובדות המשרתות אינטרס של בעל עניין. במקום לשקף את המציאות, מר באום היקר - כפי שעיתונאי מקצועי אמור לעשות - הפכת לשופר של האיש שהינו אומנם נשיא לשכת המבקרים הפנימיים בישראל, אך למעשה אינו אלא המכשול מספר אחד של הביקורת הפנימית כמקצוע, ושל המבקרים הפנימיים עצמם כנושאי משרה. עידו היקר, קלדרון היתל בך, הוליך אותך בכחש ואתה לא טרחת לבדוק אפילו אף לא עניין אחד מסדרת העניינים שקלדרון מכר לך והעברת לקוראים שלך. נכון, לא רק שזה לא נעים - זה גם מביש.
אז בוא נדייק: בכל המאבקים החשובים שקלדרון היה צריך להתייצב ולנצח - או שהוא לא התייצב, או שהוא הפסיד. ליתר דיוק הוא לא הפסיד, המבקרים הפנימיים הפסידו. לו היית בודק, היית שואל אותו על כמה עניינים שבחיפוש קל בגוגל היית עולה עליהם, למשל:
- מה הוא עשה למען המבקר הפנימי של עיריית טבריה, בני אליהו, שנרדף באורח שערורייתי על-ידי ראש העירייה שלו? איפה הוא היה כשבני אליהו ניהל מאבק משפטי על שמו הטוב ופרנסתו, לנוכח מסע ציד פרוע שנעשה נגדו, שכלל חדירה שלא כדין למחשב שלו ועוד מעשים נוראיים שנעשו לו? מדוע התנועה לאיכות השלטון ביקשה להצטרף לדיון המשפטי שהוא ניהל והלשכה נפקדה?
- מה עשה באמת קלדרון למען המבקרת הפנימית של המועצה האזורית גלבוע, הגב' יעל אשל? בדומה לבני אליהו גם היא נרדפה שלא כדין על-ידי ראש הרשות המקומית בה היא משמשת כמבקרת פנימית, ניהלה מאבק משפטי ואף זכתה לתמיכת מבקר המדינה שהוציא למענה "צו הגנה". גם במקרה זה התייצבה התנועה לאיכות השלטון בישראל לסייע לה, והלשכה שבראשותו נפקדה. בראיון הוא סיפר לך שהוא ביקש ממבקר המדינה להוציא צו הגנה לטובתה. אם היית בודק את העובדות, מר באום היה היקר, היית מגלה שהמרואיין שלך שוזר לעצמו כתרים שאינו ראוי להם.
- מדוע לא יזם נשיא הלשכה פעולות אקטיביות של ממש לנוכח התקפות נבזיות על מבקרים פנימיים מצד המבוקרים שלהם, בדומה לצעדים שעושים ארגוני עובדי הרפואה, ההוראה והעובדים הסוציאליים בעקבות תקיפות שנעשו נגד חבריהם? שמעת פעם על עצרת מחאה או הפגנה שהוא ארגן?
- מדוע לא פעל להגיש עתירות לבג"צ בעקבות אי-מינוי מבקרים פנימיים בעשרים רשויות מקומיות, ואילו שוב, רק התנועה לאיכות השלטון הזדרזה לעשות כן, והצליחה כמובן?
- מדוע לא יזם עתירה לבג"צ על אי-מינוי מבקר פנימי לצה"ל במשך שנים כה ארוכות. מדוע לא מצא לנכון להעמיד את הסוגייה העקרונית הזו למבחן הבג"צ ולכפות את המינוי אחת ולתמיד, בדומה לעתירות שהגישה התנועה לאיכות השלטון? היום מעז קלדרון לנכס את ההצלחה במינוי המבקר הפנימי לצה"ל לעצמו. מר באום, תתעורר. עבדו עליך. תבדוק אותי: שר הביטחון אהוד ברק, כשהחליט על המינוי, לא "ספר" את קלדרון במערך השיקולים שלו.
- מדוע קולו לא נשמע בעקבות גילויי ההתנכרות של הרמטכ"ל כלפי המבקר החדש של מערכת הביטחון? האם עלה בדעתו לקיים מחאה ציבורית בעניינים שכאלה, אפילו הפגנה מול משרד הביטחון? אתה יודע, מר באום היקר, איגודים מקצועיים לפעמים עולים על הבריקאדות לטובת עניין מקצועי ולאות של סולידריות כלפי עמיתים.
- מדוע לא נסוג קלדרון מעמדתו המסורתית והשמרנית בעניין פרסום דוחות ביקורת פנימית בגופים הציבוריים, בייחוד לאור הפסיקה הברורה מיום 2.1.06 (עע"ם 6013/04 מ"י - משרד התחבורה נגד חב' החדשות הישראלית בע"מ)? מתי יפנים את המציאות הנורמטיבית שהתפתחה והתמסדה במהלך עשר השנים האחרונות בעניין שקיפות שלטונית? מתי יבין כי פרסום הדוחות (בגופים ציבוריים) לא רק שלא יפגע במבקרים אלא יחזק את מעמדם? (קח דוגמה מהתנהלות מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, המרבה לעבוד עם התקשורת ובכך ביצר את מעמדו, או מהתקופה בה כיהן משה שחל כשר המשטרה ודאג לפרסם הדוחות של המבקר ובכך הקנה לו מעמד ויוקרה רבה).
- מדוע לא יחדל מלקדם את האינטרסים שלו במסגרת יוזמתו להתנות את העיסוק בביקורת פנימית ברישוי? הוועדה הציבורית לבחינת חוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992, בראשות השופט ורדימוס זיילר, דחתה את הגישה הזו מכל וכל. מדוע לא עימת אותו עם עובדה זו? מר באום, לפעמים מי שלא מכין שיעורי בית, נכשל במבחן.
- האם אינך מבין, עידו באום, כי התניית העיסוק בביקורת פנימית ברישוי היא אחד הגורמים היסודיים המונעים את תיקון החוק? עד כמה יתעלם קלדרון מהעובדה כי בהתניה זו הוא מונע את שדרוג מעמדם של המבקרים למעמד סמנכ"ל כפי שהמליצה ועדת זיילר? מתי יודה קלדרון כי רישוי המקצוע אינו תורם דבר למבקרים, ואילו הסדרת מעמדם כאמור לדרג סמנכ"ל "תקפיץ" אותם למקום אחר לגמרי, הן בסטטוס והן בתדמית?
- היום הוא מספר לך שהוא לא פורש בגלל המאבק עם לשכת רואי החשבון. מדוע לא בדקת האם נכון הדבר כי הוא העביר תיקון בתקנון הלשכה המאפשר לו להישאר נשיא לכל ימי חייו?
עידו באום היקר, טעית. קורה. יש לך הזדמנות לתקן. |
