את המתנה הגדולה ביותר מעניק הנשיא אובמה לאוסמה בן-לאדן. על חורבות מגדלי התאומים ייבנה מסגד גדול.
שאיפותיו של בן-לאדן מתגשמות במלואן. הוא הרס את סמלו של העולם המערבי החופשי, והעולם הפצוע הזה מקים במו ידיו את הסמל שבשמו הוא יצא למלחמת הטרור הקנאי והרצחני בתרבות המערב.
יהיה זה קל מדי להגיב שהיה זה צפוי מ
ברק אובמה, האיש החצוי באמונתו ובתחושותיו בין התרבויות; חצוי בין דרשותיו של ג'רמיה רייט הכומר הקיצוני, מורו ורבו, לבין מה שינק בחינוכו ובלימודיו מהתרבות החופשית של המערב.
יהיה זה קל מדי, כי זו התגובה האינטואיטיבית. אבל המציאות מורכבת יותר. ברק אובמה הוא אדם רציונאלי, קר-מזג ומפוכח. החלטותיו פוליטיות ואלקטוראליות, החלטותיו נובעות מהערכות-מצב מעמיקות שנעשות בסיוע יועצים ומניתוח של עלות-תועלת. זה לא שאין לו אידיאולוגיה, חזון ויעדים, יש לו, והוא כמובן מתמרן כדי לממשם.
יחד עם זאת, המכונה הקרה והמשומנת הזאת טועה מדי פעם, כפי שראינו בכתף הקרה שהגיש ל
בנימין נתניהו וכך גם בהצהרת התמיכה שהביע בבניית המסגד בגראונד-זירו.
השכל הישר, במקרה הזה, בניגוד להתנהלותו השוטפת, אמור הפעם להכיל את הרגש, הרבה רגש, ולא את רגשותיו האישיים, אלא את רגישותו לרגשותיהם של רוב תושבי ניו-יורק ושל מרבית האמריקנים.
העמדה של אובמה במקרה זה חייבת להיות פשוטה וברורה: העם יחליט. אירוע טראומתי ומכונן כמו הפיגוע במגדלי התאומים אינו מהלך מדיני של תזוזת כוחות צבא בעירק או טיפול בדליפת באר-נפט. מדובר באירוע שפגע בליבו ובנפשו של הציבור האמריקני ועל אובמה להיזהר מלפגוע בציבור הזה ולהחליט מה טוב עבורו במקרה זה. משאל-עם מחייב - זו הדרך שבה עליו לתמוך, משאל-עם ואין בילתו.
אני מכיר את כל הבנאליה של ההפרדה בין "טיבו האמיתי" של האיסלאם לבין התגלמותו בטרור של אל-קאעידה. ייתכן שההפרדה הזו נכונה וסביר שהיא נכונה חלקית. בכל מקרה, היא אינה רלוונטית לפיגוע התאומים. במחזה המבעית הזה, הדמויות מוכרות וברורות, במקרה הזה מדובר בשחור-לבן ולא בגוונים. הסמליות זועקת לשמים, כך היא גם נתפסת אצל תומכי הג'יהאד העולמי והופכת את ההחלטה של פרנסי העיר לבלתי נסבלת.
תהיה זו טעות פטאלית ובלתי הפיכה שבמבחן ההיסטוריה ובמבחן הפוליטי תזיק לאובמה ותשיג את ההפך ממה שהוא מצפה. במקום אחווה ולכידות – תגרום הטעות הזאת לקיטוב בחברה האמריקנית.