קרוב לתשע שנים פועלת "יוזמת קורדובה" בעיר ניו-יורק כשהיא מכריזה על עצמה שהיא "באה לעולם בעקבות 9/11 במטרה לשנות קונצפציות ולקדם הבנה בין מזרח ומערב". תשע שנים עמלו חבריה להכשיר לבבות לתמוך ביעד המוגדר כ"בניית גשר של הבנות חוצי גבולות בין דתות ותרבויות בעולם". לרעיון שלשמו הוקמה העמותה שותפים שלושה גופים עיקריים ובמסגרת העמותה הם עוסקים בפתרון סכסוכים ויצירת גשר בין המערב למוסלמים.
עד לאחרונה נהנתה העמותה מלגיטימציה כללית, בעיקר משום שהעולם המערבי לא ממש התפנה לדון בהשלכות קיומה או לגדוע את היוזמה בעודה באיבה, אלא התעלם ממנה או עמד מן הצד [ואפשר להוסיף לכאן את המילה "כרגיל"].
רעיונות של פיוס מתקבלים בדרך-כלל בחיוב. הציניקנים הם אלו שמעירים בדרך-כלל הערות ביקורתיות שאיש אינו שט ליבו אליהם וכמו שקורה בדרך-כלל, "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". בסביבה של פיתוח וחדשנות, מרבית היוזמות וגם האידיאולוגיות נבחנות לגופו של עניין ונבדקות לאור מערכת החוקים שבמדינה. בארצות הברית מקדשים את
חופש הביטוי וההתארגנות, בהתאם למה שכתוב בתיקון הראשון לחוקה ולא נמצא כל פסול במצע הרעיוני של העמותה "יוזמת קורדובה". יתר על כן, מאחר שחשיפה מתמדת למגוון מפתחת באדם מידה של סובלנות והניסיון מלמד אותנו להשתדל להיות "פוליטיקלי קורקט", אנחנו כציבור נאור נוטים לשדר סובלנות גם במקרים בהם לא טרחנו לברר ולהעמיד דברים על דיוקם. אם החוק מתיר התארגנות והציבור פועל לפי תחושות בטן, אזי כל עוד אין הציבור חש בסכנה מיידית לא מעניינות אותו עמותות אלו או אחרות.
לעמותת "יוזמת קורדובה" יש
אתר בית ובו מצוין בין השאר:
- מטרתה העיקרית של יוזמת קורדובה היא לגרום לשינוי משמעותי (To achieve a tipping point) ביחסים בין המוסלמים לבין המערב תוך עשור ולהחזיר את העולם כולו לנתיב של הכרה וכבוד הדדיים מתוך רצון להרחיקו מעימותים ומתחים הולכים וגואים.
הנרטיב של יוזמת קורדובה אומר שבמאות 8-11 התקיימה הרמוניה במערכת היחסים המוסלמים, כובשי דרום ספרד, לבין הנוצרים והיהודים שם. לעומתו, הנרטיב ההיסטורי הדומיננטי בעולם המערבי מצביע על כיבוש מוסלמי מכוער שהיה מלווה בטבח המוני של מאות אלפי אזרחים "כופרים", ביניהם יהודים. הטבח הידוע שבו רצחו מוסלמים יהודים רבים בקורדובה, התרחש ב-1011 ומאוחר יותר, טבחו המוסלמים ביום אחד כ-4,000 יהודים בגרנדה (1066).
למרות מעשי הטבח והפוגרום באנדלוסיה שבוצעו על-ידי המוסלמים בדם קר, היו גם תקופות של רגיעה יחסית. אבל מעולם לא ניתנה על-ידי המוסלמים הכרה רשמית ב"כופרים" וזכויות האדם הבסיסיות שלהם נשללו מהם. ב-1100 הצהיר המשפטן המוסלמי, איבן אבדון, שאסור ליהודי או לנוצרי להיראות בציבור בלבוש נאה, אריסטוקרטי. הוא אף עודד אווירה של אפליה וביזוי נגדם והתווה כללי התנהגות כלפי ה"כופרים", שלפיהם אין לברך יהודי לשלום משום שהוא בן בריתו של השטן ותמך בסימון מיוחד על בגדי היהודים כדי שקל יהיה לזהותם.
לאחרונה נודע שבאמתחתה של העמותה תוכניות שיקדמו את הממד הפיזי-מוחשי שלה - בניין רב-קומות, שייקרא "בית קורדובה". הבניין עתיד לקום במרחק שני רחובות מה"גראונד זירו". הסיכוי שיוקם בניין במיקום זה נתפס כחציית קו אדום, למרות שדבר לא השתנה במצע הרעיוני של העמותה. חציית קווים זו מעלה לגבהים מדהימים את הפאניקה הציבורית בעיר ניו-יורק, ברחבי ארה"ב ובעולם המערבי.
הנה לנו עוד דוגמה המראה בברור כיצד אובייקטים מוחשיים עשויים להקים ציבורים שלמים על רגליהם האחוריות, ואילו עמותות המפיצות רעיונות ומטפחות אידיאולוגיות נתפסות כ"שוגות בדמיונות". המידע על התוכנית להקמת "בית קורדובה" עורר תגובות חריפות שליליות, משום שבעיני רבים מהציבור המערבי מסמן הדבר כניעה לסחטנות מוסלמית.
תחושת הסלידה והזעזוע שחווינו לאחרונה לאור הסיכוי שיוקם מסגד לצד ה"גראונד זירו" נובעת מכמה סיבות. העיקרית שביניהן היא הסימבוליקה של מבנה זה, המכיל בקרבו מסגד.
מבנה פיזי הוא תזכורת בעלת נוכחות מתמדת במרחב ובזמן. ה"גראונד זירו" הוא מתחם פיזי המנציח טרגדיה אנושית שנגרמה בכוונה תחילה כדי לפגוע בסמל התרבות המערבית הנתפסת כאויב האיסלאם. לעומתו, "בית קורדובה" המתוכנן לעמוד שם מסמל בעיניים מערביות את ערכי התרבות שהצמיחה ועדיין מצמיחה טרוריסטים.
היש סיכוי שתוכנית ההקמה של "בית קורדובה" תניח את דעת כל הצדדים למרות זאת?
הסיכוי מותנה ביישום הפתרון היחיד המוצע, העשוי להניח את דעת הקהל העולמית. הפתרון המוצע כרוך בנכונות העמותה להוכיח בעליל שהיא באה ממקום של כוונות אמיתיות לדו קיום בשלום, כבוד והכרה הדדיים. זאת היא תוכל להוכיח על-ידי כך שתקצה ב"בית קורדובה" המיועד מרחבי פולחן שווים בגודלם לכל אחת מהדתות העיקריות בעולם. ימים יגידו.
